מאתמול עת החלו להתפרסם עוד ועוד סימנים מעידים לכך שעסקת חטופים אפשרית וקרובה מתמיד, הלב האישי והלאומי עבר לפעום בקצב שיכול לרסק כל מד לחץ דם, ולא בכדי.
מאתמול, לאורך כל היום, הנשימה שוב הפכה חטופה, שטוחה, העיניים נשלחו אל הפושים של אתרי החדשות בתדירות הולכת ונוסקת, והדמיון החל לבעור על טורבו ללא שליטה.
הנה, כך נשב בעוד כמה ימים מול המסך, קרועי עיניים ואסירי תודה, וסכר הדמעות ישתחרר סוף-סוף, עת נראה אותן ואותם, את כולם, צועדים בחשכה מפתח הגיהינום אל עבר האמבולנסים של הצלב האדום, עדיין כפותים בסיוטי השבי ובבגדים מעוררי קבס, אבל תכף יעברו לידיהם המושטות והעוטפות של קצינות וקציני צה"ל שיעלו אותם למסוקים.
נכון, לא מיד נצליח לזהות אותם, כי חבולי גוף ונפש הם יהיו, הלומי סבל ומוכי אימה, חלושים, לא מאמינים, אבל חיים. חיים. הם יחזרו. הם חוזרים. הנה הם באים מארץ המתים אל ארץ אבות ואמהות שמחכים יובלות וכמהים לחבק אותם, את כולם. כי אי-אפשר יותר להפקיר ואי-אפשר יותר לשאת.
והלב דופק, והנשימות מואצות והדמיון רוקם את הדקות שלכבודם "אומה תעמוד קרועת לב אך נושמת, לקבל את הנס האחד – אין שני", והנס הזה יקרה וחייב לקרות, ומי שיחבל בפעם הקריטית והגורלית הזו בסיכוייו של נס זה להתממש, לנצח ייכתב בדיו תרעלה כמפקיר ומחריב וצורר ישראל. פשוט מפני שיש רגעים בחייה של אומה שחייבים לעשות בהם את הדבר היחידי הנכון, כדי להבטיח את המשך קיומה. ולכן חובה לאחוז ברגע הזה ב-20 מיליון ידיים ולהוריד אותו אל האדמה המדממת אובדנים שאין להם שיעור ואין להם מחיר, אבל חייב להיות להם ריפוי וחייבת להיות מהם תקומה.
תקומה שהיא אחת – כל החטופים חוזרים בעסקה כוללת ומיידית, בלי שלבים, בלי להשאיר אף אחד מאחור. החיים לחיק משפחותיהם ולשיקום, המתים לקבורה. וזה עליכם, חברי הקואליציה, וזה עליך – ראש הממשלה בנימין נתניהו, לעשות בפעם הזאת את הדבר הגורלי וההכרחי הנכון – להשיב בנות ובנים לגבולם, להשיב חיים. להשיב את נפשם של עשרה מיליון אזרחים.
כי כבר חודשים רבים אומרים לך ראשי מערכת הביטחון, אומר לך עם ישראל חפץ החיים ואומרת לך תורת ישראל בת אלפי השנים – הגיעה השעה. הגיעה השעה של כל החטופים לחזור, שהרי בעוד מספר ימים יעצור נשיא ארה"ב הנכנס את הלחימה בעזה, ומי שייוותר מאחור, יימק שם חס וחלילה לעולמי עד. והגיעה השעה של משפחות החטופים היקרות לאסוף כוחות כדי לשקם את אהוביהם שחוזרים מרוסקים מהשאול. והגיעה השעה של עם ישראל להעביר את התאריך בשעון ל-8 באוקטובר ולהכריז – היו חטופים, ועכשיו הם משתקמים. ואנחנו נרפאים איתם.
