גם חתימה על הסכם חטופים, לא תשנה את העובדה: הממשלה הכי ימנית שהייתה כאן מסרבת למוטט את חמאס ולמצוא חלופה לשני מיליון עזתים. מצד שני, אין היסוס לשלוח עוד חיילים אל מותם בקרבות ללא יעד. צמרת צה”ל חלשה מלזעוק, ו"הותר לפרסום" הפך לסוג של שגרה. בדרך הזו, בית־חאנון וג’באליה הן רק פרומו לעזה וחאן־יונס
בצה”ל יש תמימות דעים שהלחימה מול חמאס תחודש בעתיד הנראה לעין. חמאס לא יפורז מנשקו, וישאר איום שיש להילחם בו. גם אם הלחימה לא תהיה קרקעית בהתחלה, אחרי שלב ב’ של העסקה, דריסת הרגל הצבאית תישאר. הכוחות יפעלו ברצועת החיץ המעובה שתהווה נקודת זינוק לפשיטות בעומק השטח העזתי במידת הצורך, ויהיה צורך.
צה"ל נלחם כרגע בעזה ללא יעד אמיתי, אסטרטגי וארוך טווח, כזה שייתן תקווה ומטרה מוחשית לעם ישראל שבינתיים משלם בריבית, בהגדלת בתי העלמין הצבאיים כמעט בכל יום. חברי ממשלת ישראל והעומד בראשה פועלים אקטיבית לתחזוקת חמאס כנכס מוחלש ומוכה, בדיוק לפי אותה הקונספציה שקדמה ל־7 באוקטובר. בשל פחדנות השרים מהחלטה מדינית כבדת משקל, ובמקביל לאדישות הציבור מהחללים שהולכים ונערמים ולמצוקת כוח אדם לוחם ושחוק, הצבא נאלץ להילחם לאט, מעט ובמעגלים. הרע, הגרוע והקשה עוד לפניו ברצועה.
שרי הקבינט, דלי ניסיון ביטחוני ונטולי אומץ מדיני, עסוקים באלף ואחד דברים אחרים מלבד קבלת החלטות כבדות משקל וארוכות טווח. פיגוע רצחני בשומרון? השרים פוקדים על צה"ל לתפוס את המחבלים ולעבות הגנה ביישובים. חמאס חידש הירי הרקטי לעוטף? השרים מבקשים מצה"ל להלום בעוצמה בעזה. בקבינט מתעסקים במיקרו־טקטיקה והכל פופוליסטי, כאילו שר הביטחון הוא מח"ט גזרתי והשרה סטרוק היא קמב"צית באוגדה, ולא הקברניטים שמחזיקים בגורל המדינה. החיילים נהרגים בזה אחר זה, וימשיכו להיהרג כך גם בשבוע הבא ובחודש הבא ובשנה הבאה. אין יעד, אין מהות אמיתית. יש לחימה במעגלים, שרים הססנים וציבור אדיש, שמעדיף לבדוק את המחירים החדשים לווינה עם ריינאייר שבדיוק חזרה לטוס הנה. הפוש על ההותר לפרסום פחות מרגש.
בזמן שהם לא מוכים בהאשמות על מחדלי 7 באוקטובר מצד הממשלה, בכירי צה"ל שבים ומתחננים לדרג המדיני בחדרים הסגורים: תטילו עלינו המשימה לממש יעד מדיני כלשהו לעזה; התנחלויות מחדש כבסיס לביטחון התושבים וביטול, ולו חלקי, של ההתנתקות; ממשל צבאי־ישראלי כפי שכבר היה בעבר; שלטון מקומי־עזתי בשיתוף עם הרשות הפלסטינית ובחסות מצרית־אמירותית. כלום. כל דיון כזה נדחה, כל יוזמה מתמסמסת, וכחלופה יוצאות החודש תמונות מדיון תמוה של קבינט משנה שהוקם בן לילה לסוגיה, עם שרים כמו סמוטריץ' וסטרוק.
לא פלא שאלופים במיל' חושדים שהמטרה האמיתית כאן היא התנחלות מחדש בעזה, אבל בממשלה ערמומיים מספיק כדי לא לגלות זאת להורי הלוחמים ולחיילי המילואים.
לממשלה, נזכיר, יש מנדט דמוקרטי להחליט על כל יעד שתבחר, לפי השקפתה, הכביכול ימנית. "מיטוט השלטון האזרחי והצבאי של חמאס" הוא לא יעד מלחמה. הוא שקר שמאכילים בו את הציבור מהשבוע הראשון של המלחמה, ספין מצוץ מהאצבע, כל עוד לא משלימים לו את החסר הכה הכרחי: מי ישלוט במקום חמאס על 2 מיליון העזתים, שמתוכם ובחסותם חמאס התפתח לכדי צבא טרור, ועדיין שורד וישרוד עוד שנים.
צמרת צה"ל חלשה ומותקפת תדיר מלזעוק זאת. הרמטכ"ל הבא יידרש בוודאי בראיונות הקבלה להתיישר לפי הקונספציה של הממשלה הנוכחית: תשלחו לוחמים לסמטאות זייתון ואחרי עסקת החטופים נראה מה עושים. או אחרי שטראמפ ייכנס לבית הלבן או אחרי שיקרה משהו אחר, אולי איזה דיאלוג עם הסעודים על שלום אזורי. נראה כבר בהמשך, בינתיים שיילחמו.
בצה"ל נערך לאחרונה דיון נוקב עם לא מעט ויכוחים. האם לזעזע שוב את גרף המילואים לשנת 2025, בגלל הדרישה הלא מתוכננת של הדרג המדיני להציב מאות לוחמים בסוריה אחרי נפילת אסד, והמגמה המסתמנת לפיה כוחות הצבא יישארו בשטח לבנון גם בתום 60 הימים הראשונים של הפסקת האש. לוחמי המילואים השחוקים יידרשו בכל מקרה, בממוצע, לחודשיים־שלושה של שירות בשנה הקרובה, אחרי שנטחנו בין חצי שנה לשנה, וחלקם גם יותר, מאז פרצה המלחמה ובהיקף שירות מילואים שלא היה בתולדות המדינה. בצה"ל יודעים את מה שבממשלה מנסים להסתיר ולטשטש: צה"ל זקוק בדחיפות לעוד אלפי לוחמים שאבדו לו במלחמה, אתמול בבוקר, כדי לממש את הצנועות שבמשימותיו.
והאמת הכאובה ידועה לכל: בתי העלמין הצבאיים יגדלו בצעירים דתיים וחילונים גם בשנה הקרובה, ללא תוחלת ובלי החלטות מדיניות אמיצות שלא מתקבלות.
