1.
הדיווחים על הפסקת האש המתקרבת מאפשרים לערוך סיכום ראשוני של המלחמה, ובראשו השאלה אם ניצחנו. מבחינה צבאית, אין ספק שחמאס קיבל מכה מוחצת, כולל חיסול רבים מהנהגתו והארסנל שלו, שלא יאפשרו לו לשחזר את 7 באוקטובר. סביר להניח שגם מערכת הביטחון הפיקה את הלקחים שיימנעו הפתעה דומה. אבל נכון לעכשיו פספסנו את היעד האופטימלי, וזה קרה דווקא משום החתירה לניצחון באפיק הצבאי בלבד. לו ישראל היתה מצהירה מראש שמטרתה להביא להחלפת שלטון חמאס, ורותמת את הרשות הפלסטינית, מדינות ערב והקהילה הבינלאומית להכניס חלופה כבר בשלבים מוקדמים יותר, חמאס יכול היה למצוא את עצמו מול אלטרנטיבה, שבכל מקרה הייתה טובה יותר משלטון סינוואר, גם אם לא היתה מושלמת. אבל העובדה שהממשלה דחתה כל אופציה כזו, וביקשה לחסל את חמאס עד אחרון אנשיו, מותירה אותנו עם ניצחון חלקי, ללא אלטרנטיבה שלטונית שתממש את הניצחון.
2.
שאלה נוספת היא ספציפית יותר: האם העסקה הנוכחית טובה? התשובה היא כן, משום שאם לא הצלחנו לשחרר את החטופים בדרך צבאית במשך שנה ושלושה חודשים, ברור שעסקה היא האופציה היחידה. אבל העסקה טובה גם משום שהפסקת המלחמה, שגובה עוד ועוד חיי חיילים, היא כשלעצמה אינטרס ישראלי.
הפרק הבעייתי בעסקה טמון בהחלטה לבצע אותה בשלבים. את המלחמה מוטב היה לסיים בעסקה אחת כוללת, שתשיב את כולם, ותפתח שלב חדש בעתידה של עזה. לא ברור מה ההיגיון בחלוקה לשלבים, שמחזירה רק חלק מהחטופים ומסכנת עוד יותר את הנשארים, אם ממילא השלבים נועדו להוביל לאותה הנקודה: עצירת המלחמה. הסיבה היחידה שמצדיקה הליכה בשלבים טמונה בניסיון של הממשלה לטשטש את העובדה שהוחלט לסיים את המלחמה, ורק להציג זאת כ"הפסקת אש ממושכת", ובכך להקל על הקהל הימני הקיצוני להשלים עימה. שיקולים פוליטיים, לאורך כל הדרך, העיבו על הישגי המלחמה.
3.
הרגע המרגש במלחמה היה כשראשוני החטופים מהקיבוצים שוחררו ותושבי שדרות ואופקים יצאו לקבל את פניהם בהתרגשות ספונטנית. זה היה רגע של אחדות טהורה, שביטא גם את היתרון שהניבה המלחמה עבורנו. עד אותו השלב נראה היה שחמאס הצליח לאחד את הישראלים, ואת אותם רגעים ניתן היה לנצל גם לריפוי ואיחוי ותיקון הקרעים של השנים האחרונות. אבל התמשכות המלחמה מוטטה לא רק את חמאס, אלא גם את התקווה לשינוי.
4.
לצד ההתרגשות האדירה משובם הצפוי של החטופים, העובדה שהם שהו זמן כה רב במנהרות הופכת את הציפייה לשובם גם למאיימת ומפחידה. מי יודע כיצד יחזרו? איך הם ייראו? איך הם יוכלו להתמודד עם עתידם? במובן הזה העסקה הנוכחית כבר מראשיתה עצובה יותר מהעסקה המקורית בנובמבר 2023.
5.
סוגיה נוספת קשורה להתפתחויות בתוך עזה, כלומר ליחסים בין חמאס לכמעט שני מיליוני העזתים שאמורים לשוב למה שהיה פעם בתיהם. בניגוד לפעמים הקודמות, בהם חמאס התהדר בניצחון משום שלא הובס, הפעם הסיפור שונה. עזה עברה סוג של נכבה, ויש יותר סיכוי שסינוואר, שממילא כבר מת, ייזכר כחאג' אמין אל חוסייני, שהנהיג את הפלסטינים לתבוסה ב-1948, מאשר כגיבור לאומי. אבל כדי שהתסכול של העזתים ממה שחוללנו ברצועה יופנה כלפי חמאס ולא רק כלפינו, על ישראל להבין ששיקום הרצועה הוא גם אינטרס שלנו. אם יש ניצחון מוחלט, הוא יושג כשגם העזתים יישאפו להתנער מחמאס לטובת שלטון אחר.
מבחינה צבאית, אין ספק שחמאס קיבל מכה מוחצת, כולל חיסול רבים מהנהגתו והארסנל שלו, אבל נכון לעכשיו פספסנו את היעד האופטימלי
