מעל לכנרת הזוהרת בשמש, בבית העלמין הקטן, עומדים צפופים המלווים של סמ"ר אביאל יוסף וויסמן, שנהרג בבית-חאנון יחד עם ארבעה מחבריו. על הקבר חייל נח"ל מתייפח, פרחים מוכרים על גלגל, וגם – אישה אחת מסיפור אחר. אורנה שמעוני, אמו של איל שמעוני, שנפל בלבנון ב-1997. שמעוני היא פעילה חברתית, אחת ממייסדות תנועת "ארבע אמהות", שדרשה שצה"ל ייצא מלבנון. בקורות חייה ובפעילותה הציבורית, נשאה שמעוני את השכול כצו פנימי. והנה, 26 שנים אחרי, היא עומדת מעל אותם הפרחים, מעל חיילים דומים להפליא לבנה, בשביל לתת כבוד אחרון.
אביאל היה חבר בצוות Z1 של הנח"ל, צוות שהתגייס רגע לפני המלחמה ועבר את כולה יחד. אחרי לחימה ממושכת, נהרגו בהתקלות חמישה ונפצעו שמונה. רובו המוחלט של הצוות נפצע או נהרג בתקרית הקשה. אביו של אביאל ספד לו: "אביאל הוא דור רביעי לניצולי שואה, בן ראשון, נין ראשון, נכד ראשון וחלל ראשון למשפחתנו מאז השואה. קיווינו שתמשיך את מסורת המשפחה של חיים ארוכים המוקדשים לשירות הלאום, לשירות עמנו. כך עשית, רק בלי החיים הארוכים שייחלנו לך".
אביאל, כמו חבריו לצוות, התייצב ללא תנאי. כמוהם – שילם מחיר בלתי נתפס. בין אב שכול לבנו, בין אם שכולה מאז לחייל שנפל היום, עומד כאב שאין לו סוף.
