צוואתו של קשיש שנפטר בגיל מופלג, ואשר חילק את רכושו בצורה לא שוויונית בין ילדיו ואף הותיר חלק לעמותה לצורך הקמת קרן נזקקים על שמו, הוכרה כתקפה. זאת למרות טענות המתנגדים להשפעה בלתי הוגנת ולחוסר כשירות.
פסיקת בית משפט לענייני משפחה בתל-אביב ניתנה בעניינו של המנוח שבהיותו בן 101 ערך צוואה שבמסגרתה הוריש יותר לבתו מאשר לבנו. בית המשפט דחה את התנגדות הבן לקיום צוואת אביו. הבן עירער למחוזי, אולם ערעורו נדחה בחודש שעבר לאחר שהומלץ לו לחזור בו מהערעור. ההליך המשפטי הותר החודש לפרסום על ידי השופטת קרן גיל.
המנוח, אלמן ואב לבת ובן, נפטר ב-2018 כאשר הוא בן 102. הוא התגורר בביתו עם מטפלת וערך צוואה אצל נוטריון. כשבוע טרם עריכת הצוואה נערכה על ידי פסיכיאטר מומחה חוות דעת, ועל פיה המנוח כשיר לעריכת צוואה. בין היתר נטען כי המנוח ציין כי בנו קיבל ממנו כספים במהלך השנים והבת לא ולכן החלוקה הלא-שוויונית.
הבת שיוצגה על ידי עוה"ד בעז קראוס ועמית אלזם טענה שאביה היה כשיר וצלול גם בגילו המופלג. הבן טען כי המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה, לא הבין את טיבה וכן טען להשפעה בלתי הוגנת של אחותו על אביהם.
השופטת קרן גיל קבעה כי "ממכלול הראיות שהוצגו המסקנה היא שהצוואה משקפת את רצונו האמיתי והבלתי תלוי של המנוח... משהוכח שהצוואה מבטאת את רצונו המפורש של המנוח לייחד לכל אחת מילדיו נכסים שונים מעיזבונו... יש לכבד את רצונו באופן מוחלט ולקיימו, גם אם בעבר המנוח אמר שהוא דוגל בחלוקה שוויונית של עיזבונו".
עוה"ד קראוס ואלזם: "פסק הדין אישר את זכותו של אדם, גם בגיל 101, לצוות את רכושו כרצונו וקבע את חשיבותן של עדויות של אנשים קרובים גם במצבים רפואיים סבוכים".
