במחזמר "כולם על שאול", שאני עובד עליו בימים אלה, ישנה שורה מהדהדת שהעם שר. והיא הולכת ככה; לחכות זה החלק הקשה, לחכות כשזה מתמשך!
כתבתי אותה מזמן. לא ידעתי כמובן שיקרה לנו מה שקרה בשביעי ובטח לא שיהיה רגע אחד כזה בחיי העם והאנשים והמשפחות והחטופים עצמם, שהשורה הזו תקבל משמעות חזקה כזאת. לחכות זה החלק הקשה. לחכות כשזה מתמשך.
יש לנו יומיים לזמזם לעצמנו את השורה או למלמל אותה, כי חבל שאינכם שומעים את המנגינה. היא יפה ומלאת השראה, הייתם דומעים.
אז זו הספירה לאחור.
זה הזמן של הזמנים.
הרגע של הרגעים.
תחת קרני השמש החורפיות עומד עם שלם וממלמל; לחכות זה החלק הקשה, לחכות כשזה מתמשך. עד שיגיע הרגע והדלת תיפתח. ואחד אחד הם יגיעו. כוולם! במקום שבו רוח האדם מנצחת את הציפייה.
