"קטיפה כחולה", "מלהולנד דרייב", "לב פראי" והסדרה המיתולוגית "טווין פיקס" – לאורך קריירה ארוכה ומגוונת הפך דיוויד לינץ' ליותר מעוד סתם במאי. הוא הפך לסגנון קולנועי שלם. אתמול הלך לעולמו הבמאי האגדי שהשפיע על אינספור יוצרים, והוא בן 78.
לינץ', שהיה אמן, צייר, ונחשב לאדם אקצנטרי, הכניס לעולם הקולנוע דרך סרטיו האיקוניים הרבה מאוד ביזאר, אווירה חלומית (ויותר נכון לומר, סיוטית) וחידות שלא תמיד היה אפשר לפתור. למרות שמעולם לא התקבל ב-100 אחוז בהוליווד ולא ביים באמת אף "שובר קופות", השפעתו הייתה גדולה לאין שיעור מזו של כל מיני במאים שעשו סרטים מסחריים בהרבה. את הסגנון שלו אפשר לראות עד היום באינספור פרסומות, סדרות וסרטים – גם בישראל (בסדרה "תמרות עשן" למשל).
לינץ' סווג לא פעם באופן שטחי כמי שמבקר וחושף את הצד העלוב של החלום האמריקאי – למשל בסצנת הפתיחה של "קטיפה כחולה", שבה מתחת לשכונה עם גדרות לבנות ודשא ירוק מתגלות תולעים. אבל האמת היא שבחייו הוא היה הרבה פחות ציני, ובמידה רבה תוצר של "החלום האמריקאי" הזה. הוא נולד במונטנה ב-1946 למשפחה אמידה, בן למדען ומורה. ודווקא מהמקום הזה התחיל למצוא את הביזאר.
הוא החל לעשות לעצמו שם כצייר ואמן ויזואלי בבתי ספר לאמנות בשנות ה-60 וה-70, וב-1976 ביים את סרטו הראשון תוך שימוש בחסכונות משפחתיים – "ראש מחק", סרט סוריאליסטי בשחור לבן, עם סיפור לא ברור על אדם שתקן ומוזר שנאלץ לטפל לבדו בתינוק-מפלצת. הסרט היה מסויט, אבל ההצעות מהוליווד החלו לזרום. הוא עשה חיל עם הסרט הנפלא "איש הפיל", על אדם עם פנים מעוותות, ואז נכשל קשות עם העיבוד הראשון ורב-התקציב ל"חולית". לאחר שדחה הצעה לביים סרט ב"מלחמת הכוכבים" נראה היה כי הקריירה ההוליוודית שעמדה לפרוח נקטעה באיבה אחרי שני סרטים בלבד.
אולם ב-1986 הגיע שיא חדש שקיבע את מעמדו כאחד הבמאים החשובים של הקולנוע העצמאי האמריקאי שפרח באותן שנים: "קטיפה כחולה" – דרמת מתח על ניצול וסחיטה בפרבר אידיאלי לכאורה, קיבע בתודעה את "הסגנון הלינצ'י" והעניק לו מועמדות לאוסקר לפרס הבימוי. בהמשך ביים את סרט המסע הקאלטי "לב פראי" עם ניקולס קייג' ולורה דרן שזכה בפסטיבל קאן, את "כביש אבוד", את "סיפור פשוט" שהיה סרט עדין יותר, ואחריהם את סרטו הנערץ ביותר: "מלהולנד דרייב".
על הדרך הוא גם עשה מהפכה: ב-1990 היה לבמאי החשוב הראשון בארה"ב ש"ערק" מהקולנוע לטלוויזיה ויצר שם סדרה מופתית, "טווין פיקס", על מקרה רצח שאירע בעיירה שלווה לכאורה. השאלה "מי רצח את לורה פאלמר" רדפה מיליוני צופים ברחבי העולם לאורך שתי העונות הראשונות והמרתקות (עונה שלישית הגיעה הרבה אחר כך, ב-2017, והיא יצירתו האחרונה).
לינץ' חלה בשנים האחרונות במחלת ריאות ומיעט לביים, אבל לצופי הקולנוע הייתה בכל זאת הזכות לפגוש אותו לאחרונה בסרט של אגדת קולנוע אחרת: סטיבן ספילברג, הבמאי ההפוך בעולם ללינץ', שליהק דווקא אותו לתפקיד קטן בסרטו האוטוביוגרפי "הפייבלמנים" מ-2022. הוא גילם שם את הבמאי ג'ון פורד, הנערץ על שניהם. הסצנה החותמת את הסרט היא שיעור בקולנוע, וזה מה שהעביר לינץ' את העולם. חתיכת שיעור.
