אילו שמות גדולים היו שם. בובי מור וסנדרו מאצולה קיבלו קול אחד, פלוריאן אלברט שניים; במעלה הטבלה, ג'יג'י ריברה גרף 14, אחד פחות מלב יאשין, כשג'ימי גריבס, פול ואן הימסט ואוזביו לוחצים על הצמרת, שם לואיס סוארס הספרדי – השחקן האגדי שהגיע הרבה לפני זה שמאורוגוואי – דורג שני.
וכל השמות האלה עמדו מרחוק ורק יכלו להצדיע לזוכה בכדור הזהב. שחקן השנה בעולם ב-1964, דניס לאו, הסקוטי היחיד שעשה את זה. הוא לא שיחזר את ההישג, אבל לאורך השנים ועד שמת בסוף השבוע בגיל 84 – וזה יימשך גם בעתיד – המונים מאוהדי מנצ'סטר יונייטד הוותיקים יישבעו בפניכם שלאו הוא הגדול ביותר שראו.
הדבר המוזר הוא שבמהלך הקריירה, לפני ואחרי הקדנציה ביונייטד, לאו שיחק דווקא במנצ'סטר סיטי. אבל מי זוכר את זה בכלל ל"מלך"? ב-404 הופעות במדי השדים האדומים בין 1962 ל-1973, החלוץ הפנומנלי הבקיע 237 שערים, זכה בשתי אליפויות וגביע, ורק פציעה מנעה ממנו לעשות עם יונייטד היסטוריה ב-1968: הוא כבש פעמיים במסע לגמר, אבל החמיץ את ה-1:4 על בנפיקה, הזכייה הראשונה של קבוצה אנגלית באליפות אירופה. הוא עדיין מלך השערים של נבחרת סקוטלנד (30) במשותף עם קני דלגליש. רק שהוא עשה את זה ב-55 הופעות בלבד, ודלגליש ב-102.
העקב שנכנס בטעות
זה היה לאו. סקורר מושלם למרות מבנה גוף צנום וגובה סטנדרטי (1.75 מ'). הוא ידע איפה לחכות ואיך לנצל כל הזדמנות. חברו בראיין קיד סיפר עליו: "הוא אמר לי שכשאני מקבל את הכדור באגף, לא להרים את הראש אלא לשלוח מיד הגבהה לרחבה. 'אם אני לא אהיה שם', הוא הסביר, 'זו אשמתי'".
והוא היה אהוב, לא טראבלמייקר כמו חלק מבני זמנו, דאג לחבר בין השחקנים, להרים את הקהל. האוהדים סגדו לו, והוא העריץ אותם. השער האחרון בקריירה שבר את ליבו: עקב מקרי שאפילו לא כיוון למסגרת הפך לגול ניצחון בדרבי – אבל במדי סיטי, נגד יונייטד שירדה באותה עונה. הוא לא חגג, ירד המום וקיווה שהשער ייפסל. מעט לאחר מכן פרש, מאחר שבסיטי הבהירו שלא יקבל דקות.
הם נקראו "השילוש הקדוש" – לאו, בובי צ'רלטון וג'ורג' בסט. כבשו יחד 665 שערים ב-1,636 משחקים עבור יונייטד. כשבסט נשם את נשימתו האחרונה ב-2005, לאו ישב לצד מיטתו בבית החולים; כשצ'רלטון מת ב-2023, האלצהיימר והדמנציה כבר פגעו בצלילותו של לאו; וכעת, שלושת הכוכבים המונצחים יחד בפסל מחוץ לאולד טראפורד, כשלאו במרכז, מצביע לשמיים, התאחדו בגן העדן של הכדורגל.
