דורון שטיינברכר נחטפה מביתה בכפר עזה. במהלך הבוקר התכתבה דורון עם חברותיה. "אכלו את הראש על הבוקר", כתבה להן כשהתחילו האזעקות. "התעוררתי מהבומים ומיד סגרתי את הברזל. ניסיתי לחזור לישון, אני בספק אם אצליח".
בהמשך כתבה דורון: "אני שומעת יריות כבר חצי שעה ולא מבינה מה קורה". כשחברתה עידכנה כי יש חדירת מחבלים לקיבוץ אמרה דורון: "החדר נעול ואני בממ"ד, אבל בואי, בבעיטה הדלת נפתחת, כן?" החברות אמרו לה לנסות ולחסום את הדלת, והיא עידכנה: "רצתי לשים את הכורסה על הדלת והזזתי את המקרר הצידה לכיוון הכורסה. מקווה שיספיק". ואז הוסיפה: "אני רועדת. אני שומעת אותם".
כמה דקות אחר כך היא כתבה: "אני שומעת צעקות, לא בטוחה באיזה שפה". ואז: "אמאל’ה, יריות. אני רועדת. בקושי מצליחה להקליד". אחת החברות תהתה, "איך הם הצליחו? איפה כל הצבא?" ודורון כתבה: "תשמעו ש-30 שנה שאני חיה פה ובחיים לא היה דבר כזה".
בסביבות השעה 11:00 דורון שלחה הקלטה אחרונה לחברותיה, ובה הודיעה: "תפסו אותי". במשך שבוע היא הוגדרה כנעדרת, ואז הפכה ל'ככל הנראה חטופה'. הוודאות הגיעה רק ביום ה-107, אז קיבלה משפחתה אות חיים של דורון משבי חמאס.