במשך שנים סגן הדר גולדין וסמ"ר אורון שאול ז"ל הוזכרו כמעט תמיד ביחד. שני לוחמים שנהרגו בצוק איתן ונחטפו לרצועת עזה, שתי משפחות שהמאבק להשבת יקיריהן איחד ביניהן. והנה, גופתו של אורון הוחזרה, הוריו של הדר עדיין מחכים.
משפחתו של גולדין מסרה אתמול: "אורון בבית – עשר שנים מאוחר מדי. מקבלי ההחלטות אז והיום השאירו את הלוחמים שהקריבו את חייהם למען המדינה מאחור, סגן הדר גולדין וסמ"ר אורון שאול, והם ממשיכים להשאיר את הדר מאחור. דבר אחד אנחנו יודעים: כשהמדינה רוצה, היא מחזירה את חטופיה, וכשהמדינה לא רוצה, היא לא מחזירה את חטופיה. בלי כל החטופים שחוזרים הביתה – אין בית. הניצחון הגדול של המלחמה הזאת יהיה שמדינת ישראל תיישם כבר את האמירה 'אנחנו נלחמים זה על זה'. זה יהיה התיקון הגדול של מה שנעשה להדר שלנו ב-3,824 ימים האחרונים".
אורון שאול ז"ל נהרג באסון הנגמ"ש בשג'עייה. שישה לוחמי גולני נוספים נהרגו בתקרית, בהם סמ"ר שחר תעשה ז"ל. אמו, היידי, סיפרה כי מאז שילדיהן נהרגו, המשפחות נמצאות בקשר. "אנחנו די שומרות אחת על השנייה", הסבירה, "גם אם אנחנו לא נפגשות בכל יום, אנחנו מאוד מעודכנות. יש לנו קבוצה של הורי כל החבר'ה של הנגמ"ש, ואנחנו מתכתבים בה".
עד עתה גם היידי קיוותה שבדרך נס אורון אולי חי. "התעוררתי לבוקר מאוד קשה", היא מספרת, "פשוט הייתי בהלם. זה נגמר וזה עצוב, אבל אני שמחה שלפחות החזירו אותו. לפחות לזהבה יש עכשיו קבר לבכות עליו. מה שכן, הבשורה החזירה אותי אחורה ליום הארור ההוא. עשר שנים עברו אך הזמן לא מרפא. להפך, האובדן קשה מנשוא והגעגוע הופך נורא יותר. מאז הטבח של 7 באוקטובר בכלל אין לי כוח להרים את עצמי. כל יום להתעורר מחדש ולשמוע שעוד חייל נהרג – הלב כואב. כל הרוג מחזיר אותי אחורה, מביא אותי למצב של לחיות ולא לחיות".
