לפני עשור נפצעה נירית זמורה בפיגוע דקירה כאשר יצאה מסופרמרקט רמי לוי בצומת גוש עציון. כשהייתה בדרכה לטרמפיאדה, המחבל חמזה פאיז התנפל עליה בפתאומיות, דקר אותה בגבה ופצע אותה קשה.
לצד האושר שהציף אותה אחרי שחרור שלוש החטופות, היא הייתה אתמול גם מודאגת מהאפשרות שפאיז, אשר נמצא ברשימת משוחררי העסקה, יפגע בה שוב. "צפיתי בסרטון המפגש של החטופות עם המשפחות וזה היה רגע מאוד מרגש", סיפרה בראיון ל"ידיעות אחרונות", "עם זאת, אני לא מפסיקה לחשוב על אלה שעוד לא זכו לחזור ומתפללת שזה יקרה. בנוגע לשחרור המחבלים – זה מפחיד. היה צריך לגרש אותם לעזה, לא לאפשר להם לחזור לבתים שלהם. זה גם היה מונע את תמונות הניצחון שאנחנו רואים עכשיו ומעידות עד כמה חמאס אהוד שם ומראות שלא מוטטנו את שלטונו".
זמורה מספרת ש"כבר בתחילת הדרך, כשנושא העסקה עלה, אנשים שאלו אותי אם אני הייתי מסכימה שהתוקף שלי ישוחרר. בפה מלא ובלב כבד אמרתי שכן. אבל לא דמיינתי עסקה כל כך חסרת אחריות ומופקרת. מספר המחבלים ששוחררו הוא עצום. זה מעורר סימני שאלה גדולים. הרי בסופו של דבר, החיילים שלנו יצטרכו לכבוש מחדש את אותם מקומות בעזה. לא הבטחנו את הביטחון של העוטף ולא את העתיד שלנו".
ויש גם פחד ממשי: "המחבל שתקף אותי גר בחברון, סמוך אליי. כמו שנפגשנו אז, כך נוכל להיפגש שוב. ידעתי שיום אחד הוא ישתחרר, אבל לא דמיינתי שזה יקרה כל כך מהר. גם הייתי מצפה שמישהו יבוא להודיע לי בעדינות מה קורה, וזה לא קרה".
ישראל זקן, לשעבר נהג בקו 78 בירושלים, חווה טראומה כשבמהלך נסיעתו התרחש הפיגוע הקשה בשכונת ארמון הנציב, שבו נרצחו שלושה מנוסעי האוטובוס ו-15 נפצעו. במסגרת העסקה צפוי להשתחרר אחד משני המחבלים שביצעו את הפיגוע, בילאל אבו-גאנם, תושב מזרח ירושלים. אבו-גאנם עלה לאוטובוס יחד עם מחבל נוסף והחל לירות בנוסעים בזמן שחברו דקר אותם. כשנגמרו לו הכדורים, הוא החל לחנוק נוסעים. האם הוא בעד העסקה? "אין לנו ברירה", אומר זקן, "עם כל הכאב, קודם כל החטופים. כמובן שזה כואב. האירוע הזה מלווה אותי כל הזמן. זה לא עוזב אותך. אני רואה צעירים – אני נרתע. רואה חבורות – מתרחק. כשיש נוסעים חשודים באוטובוס, אני דרוך. אלה החיים במדינה הזו. זה המחיר, והחטופים שלנו יותר חשובים".
גם המראות שהגיעו מיהודה ושומרון ומעזה בוודאי הגבירו את הכאב. צה"ל והרשות הפלסטינית רצו למנוע חגיגות המוניות, אך אלה בכל זאת התרחשו – גם אם לא בהיקפים עצומים. בביתוניא, שנקבעה כנקודת האיסוף של המשוחררים, זכה אוטובוס המחבלים הלבן לתשואות. מי שזכו לקבלת פנים מיוחדת היו הנשים ששוחררו. ההמונים צהלו והניפו דגלים, גם של חיזבאללה וחמאס, חרף האיסור להציג סמלי טרור. צה"ל ומנגנוני הרשות הפלסטינית פעלו כדי למנוע את החגיגות, ולכן הן לא נערכו במקומות נפיצים וסמליים כמו שכם, מחנה הפליטים ג'נין ורמאללה.
