היד המונפת של אמילי דמארי ששבה. באה כסט יחד עם החיוך מאיר הלבבות שלה. לא סתם הפכה לתמונת הניצחון שלנו. לזו שמייצגת אותנו, העם שפה, יותר מכל פריים מלחמה אחר. יד חסרת אצבעות, חבושה, אבל מונפת, גאה. בדיוק כמונו. לא שלמים מאז הבוקר ההוא, חסרים, חבולים, אבל עומדים איתנים. נאבקים. / ליאור בן עמי