בשבוע שעבר מלאה שנה לפטירתו של דרור קשטן, המאמן המעוטר ביותר בכדורגל הישראלי עם 19 תארים: שש אליפויות, שישה גביעי מדינה (כולל שני דאבלים), שלושה גביעי הטוטו, שלוש פעמים אלוף האלופים ואפילו זכייה אחת בגביע ליליאן (זוכרים?). אבל מה שייחד את קשטן זה שהוא היה פורץ דרך, גם כמאמן וגם כשחקן. הוא עשה דברים שאף אחד לא עשה מעולם, וספק אם מישהו יצליח לשחזר אותם בעתיד.
גם ברק בכר יבדל"א זכה בשש אליפויות, אבל הוא עשה זאת עם הפועל באר-שבע ומכבי חיפה, שתי קבוצות עם תקציבי ענק וכוכבים גדולים. קשטן זכה בעצמו בשתי אליפויות עם מכבי והפועל ת"א, אבל ההתחלה והמקום שבהם הוא בנה את שמו ואת תהילתו היו בקבוצות הקטנות. עם הפועל כפר-סבא הוא זכה באליפות היסטורית ועם הפועל לוד בגביע מדינה יחיד בתולדותיה. אפילו בית"ר ירושלים לא זכתה מעולם באליפות עד שהגיע קשטן ועשה זאת איתה שלוש פעמים.
ההיסטוריה הראשונה שקשטן עשה הייתה עוד כשחקן בהפועל פ"ת. הוא עלה לקבוצת הבוגרים בעונת 1962/3 והספיק להיות שותף לאליפות השישית של המועדון והחמישית ברציפות, שיא ישראלי שלא נשבר עד היום. אבל עוד לפני כן עשה היסטוריה אחרת כשהיה לשחקן נבחרת הנוער הראשון שמוקפץ לנבחרת הבוגרת עוד לפני שהספיק לשחק בבוגרים של הקבוצה שלו. בקיץ 1971, כשהוא בן 27, שוחרר קשטן מהפועל פ"ת לכפר-סבא וגם בתחנה החדשה שלו הוא עשה היסטוריה. הוא רשם 58 הופעות כשחקן בכפר-סבא, כולל אחת בעונת הפרישה שלו, 1974/5, שבסיומה זכתה הקבוצה בגביע המדינה הראשון בתולדותיה.
עוד לפני הפרישה קשטן החל לאמן במחלקת הנוער בכפר-סבא, ובדצמבר 1976 הוא הוקפץ לבוגרים כדי להחליף את אריה רדלר, כשהקבוצה דורגה בתום 13 מחזורים אחרונה בליגה הבכירה עם ניצחון בודד. קשטן לא הפסיד בששת המשחקים הראשונים שלו כמאמן, אבל ההמשך היה עגום יותר והוא לא הצליח למנוע את ירידת הקבוצה לליגת המשנה. אבל כאן לא הסתיימה דרכו של קשטן בכפר-סבא. אחרי שלוש שנים של התאווררות בקריית-אונו והפועל לוד, הוא חזר והוביל אותה לזכייה באליפות היסטורית - ראשונה ויחידה בתולדותיה.
אחרי פתיחה מהוססת של העונה, הכל התנקז למחזור האחרון. 15.5.1982, המכתש בגבעתיים, היריבה: שמשון ת"א. נכון, זה היה אחד המשחקים המוזרים - נקרא לזה כך בעדינות - בין שתי קבוצות שהיו צריכות תיקו, אחת כדי לזכות באליפות והשנייה בשביל לשרוד בליגה, והן פשוט שיחקו 90 דקות לרוחב, לרוב בעיגול האמצע, בלי לנסות להתקרב לשער. אבל בכפר-סבא לא לקחו אפילו גרם אחד של סיכון כדי לאבד את הרגע ההיסטורי. בסיום הקבוצה חגגה את הרגע הגדול בתולדותיה וקשטן את התואר הראשון שאחריו יבואו עוד הרבה.
