ענבר שלנו הייתה אמורה להיות ברשימה של המשוחררים בפעימה ההומניטרית. היא קודם כל אישה, ככה צריך להסתכל עליה, ורק אחר כך כחלל. בעסקה שהייתה בנובמבר, בפעימה הנשים, ענבר הייתה אמורה להשתחרר - אך לא יצאה. מאז עברה יותר משנה. יצרו עכשיו רשימה נוספת, אולם להפתעתנו ענבר לא מופיעה בה, למרות שידוע שיוצאים גם חללים.
טסתי עם המשלחת של ראש הממשלה לאו"ם. ראש הממשלה הקריא את שמה של ענבר מעל בימת האו"ם והבטיח שיחזיר אותה הביתה. בפגישה אישית בינינו הוא הבטיח להחזיר אותה במהרה, והבטיח את זה שוב מספר פעמים. ראש הממשלה גם חתם על הפוסטר של ענבר וכתב: "נחזיר את ענבר הביתה". אנחנו מרגישים שהשלו אותנו. גילינו מרשימה שהתפרסמה שמבחינת המדינה ענבר היא לא אישה, לא התעקשו עליה, לא עמדו בהבטחה כלפינו.
אי-אפשר להסתכל על התמונה של ענבר ולא לזהות שהיא אישה, וזה מה שהיא קודם כל. אנחנו שואלים את ראש הממשלה ומקבלי ההחלטות, למה לא התעקשתם עליה? למה לא הכנסתם אותה לרשימה? האם ויתרתם על ענבר בשביל תמונת ניצחון עם פחות חללים?
ביום ראשון האחרון, עם שובן של רומי, אמילי ודורון, הרגשנו שמחה בשבילן. אבל לא נוכל להגיד את זה בלב שלם, כי ענבר שלנו לא חוזרת עם כל הנשים. לנו לא תהיה תמונה של חיבוק בבית החולים. ענברי שלנו תישאר בת 27 לנצח, אבל אנחנו רוצים להחזיר אותה הביתה, לקבורה ראויה, במקום להיקבר בחולות של עזה.
סבתא של ענבר נפטרה בשבוע שעבר משברון לב לאחר שמצבה התדרדר. סבא שלה בן 80, ואנחנו מפחדים שגם הוא לא יזכה בחייו לראות אותה בארץ. שולחים לנו הביתה קטלוגים של מצבות, כשענבר עדיין לא פה. בעולם נורמלי היינו צריכים להסתכל איתה על קטלוגים של שמלות כלה, אבל זה לא קורה. הבקשה שלנו היא אחת: תמלאו את ההתחייבות שלכם מול ענבר ומולנו, תכניסו אותה לרשימת הנשים, ועזרו לנו לסיים את הסיוט של חיינו.
