את התחרות המטלטלת הזו, שהתרחשה בלגונה של ונציה לפני שנים ספורות, לא אשכח לעולם. גם השפים שהשתתפו בה כנראה יזכרו אותה לעולם, במיוחד הישראלים שבהם. אני מניחה שגם המפיקים ואנשי התקשורת שנאלצו לקפץ בין הגלים לטובת הדיווח לא ישכחו את מאורעות אותו היום.
הייתי שם לאורך כל המשט ההיסטרי והקופצני וקצתי בחיי. אלו היו רגעים שבהם הצחוק והבהלה שיחקו בי, וגם ראיתי את ונציה כפי שלא ראיתי אותה מעולם. כמו כולם התאהבתי בעיר הזו עד עיוורון כפי שמתאהבים כולם בוונציה.
השף קר הרוח דיוויד פרנקל בוכה
שף דיוויד פרנקל, שעובד היום באי איביזה, לימד את רותי ואותי המון על מטבח חירום, תוך כדי שהוא מנווט, מבשל ציר ירקות וטובע מדי עשר דקות בתחרות הקולינרית על פני המים הסוערים. עדיין אני זוכרת איך משלחת השפים הישראלית סייעה בכל כוחה לכל חבריה. התחבורה ממקום למקום התנהלה במעין גונדולות פרטיות שהובילו אותנו בקושי בין קפיצה לנפילה.
אני, לדוגמה, הקפדתי באדיקות ליפול למים, לסיפון העץ, לתוך האורז ובאלכסון לתוך מעקה הברזל. לא האמנתי שחיי הובילו אותי לרגע המתעתע והמביך הזה, אבל אז הופיע השף גולן ישראלי (מאכדיה), הגיבור המושיע שאותו אזכור תמיד, וייסוריי הסתיימו כחלום. השף התכופף בחן, וציווה עליי לטפס על גבו. הוא הבטיח ששום רע לא יאונה לי כל עוד הוא מגן עליי בטכניקה צבאית מרשימה.
לעומת החשש והלחץ ששררו על הגונדולה - הפגינה העיר ונציה שלווה, נינוחות ויופי לאין שיעור. האיטלקים מכנים אותה La Serenissima (השלווה ביותר), והם יודעים על מה הם מדברים.
ים וריזוטו
הספונסרים העיקריים של התחרות ההזויה הם מפעל המו"לות הבריטי Top Ten, ונותן החסות המקומי הוא חברת Sanpellegrino למים מינרליים.
בכל שנה בסתיו המוקדם נערכת בעולם תחרות קולינרית רצינית לבחירת השף הצעיר המוכשר ביותר באירופה. המשתתפים בה הם שפים עטורי מדליות. השף אביב משה ואחיו קטפו את הפרס הראשון. מזמן שכחתי את שמות המדליסטים. מטרתי היחידה הייתה לגלות לאיזו רמה של טירוף עשויים איטלקים להגיע כשהם מתחרים באמביציה בתוך האלמנטים האהובים עליהם: ים, ריזוטו ובישול תוך כדי הפלגה סוערת וניווט בין גלי הלגונה במפרשיות. כן, זה נורא בדיוק כמו שזה נשמע, ועד היום אוחזת בי בחילה כשאני נזכרת במשט המטורף הזה. השף דיוויד פרנקל לא תיאר לעצמו כשנרשם לתחרות שיטבע באורז יבש ותבשיל ריזוטו דביק. העיקר שהיה טעים.
אפרול ויוגורט
ובאמת היה טעים. המזנונים שפעו צירופים של גבינות מכל סוג, ולידם מבחר מסחרר של הדרים. ההדרים נצמדו לגבינות, ולהיפך, כמרמלדות, כרטבים מתוקים-מרירים, שהשתלבו עם מרקים כתומים בניחוח אפרול, וכמטבלים לגבינות חריפות של סן מרסלן. בצד השתרעה חטיבה מצודדת במיוחד של פאטיסרי גבינות תפוז וגבינות פטה יווניות, והכל הלך עם הכל. במיוחד עם משקה ההדרים האיטלקי מפרי הצ׳ינוטו המתוק-חמוץ-מריר שמערבבים בסן פלגרינו. מאז אותו שיט גם עשיתי לי מנהג: אני מערבבת קוקטייל של מיץ תפוזים, אמרטו ואפרול, עם גביע צונן של יוגורט יווני מוקצף חזק. הנוהג הקיצי הזה השתרש בכל עונה מאז שנת משט מפרשיות הריזוטו הסהרורי ההוא. כדאי.
