חודשיים וחצי עבדה הפסלת מיכל פורר על Push In, הפסל שהציבה בשבוע שעבר בכיכר החטופים בתל-אביב. היצירה מורכבת מלוח שחור ועליו פתק צהוב שסיכה שחורה נעוצה בו, ועליו הכיתוב "זכור, 7.10.23". "כל התקופה הזאת לא עשיתי כלום חוץ מלפסל", אומרת פורר. "זה היה תהליך קשה שלא חוויתי כמוהו בכל עשרות השנים שבהן אני בתחום. הייתה לי תחושה שאני חייבת להציב את זה בכיכר החטופים, אחרת אני מאבדת את עצמי מתוך כאב".
למה זה היה כל כך קשה?
"היו המון עליות וירידות. לגבי הצבע, לא היו לי ספקות שזה צריך להיות צהוב. הקושי הגדול היה סביב השאלה מה אני כותבת על הפתק. נברתי ימים ולילות בתנ"ך, בברית החדשה, בכתבים של ליבוביץ' ושל פילוסופים אחרים, בשירים של שלמה ארצי. זה היה לי מאוד חשוב מאחר שמדובר בקונצנזוס. בסוף בחרתי במילה 'זכור', בבחינת ציווי. חובה עלינו לזכור את התאריך ולא לשכוח. הדקירה בלוח היא הכאב בלב של כולנו".
את מכירה את השכול באופן אישי?
"במלחמת יום כיפור נפלו הרבה חברים שלי. הזמן עושה את שלו, ואנחנו חיים חיים שלמים ושמחים, אבל צריך לזכור תאריכים כאלה. הם חלק מהדנ"א שלנו, ממערכת ההישרדות שלנו. אחרי שהצבתי את הפסל חשבתי שאחוש הקלה, אבל גיליתי שהשארתי את הלב שלי בכיכר.
"יש עבודות שלי שעומדות במקומות יוקרתיים בעולם, בבתי אספנים ובמוזיאונים, אבל מעולם לא הייתה לי הרגשת סיפוק גדולה יותר כמו עם העבודה הזאת. היא עומדת במקום הכי נכון. מאז שהצבתי אותה בכיכר, אני מקבלת המון תגובות שמרגשות אותי. חברה כתבה לי שאני צריכה לפזר פסלים כאלה בכל הארץ כדי שתמיד יזכרו. חשוב לי שלא ישכחו את החטופים, ושכולם, עד האחרון, יחזרו. אם חס וחלילה זה היה אחד הילדים שלי, הייתי דופקת את הראש בקיר. יושבים אנשים בממשלה שגורל החטופים לא מעניין אותם. זאת לא אידיאולוגיה, זו פוליטיקה. אצלנו בבית בטוחים שיהיה טוב, שישראל תפרח. זה ייקח זמן לא קצר, אולי אפילו שנים, אבל בסוף זה יקרה"
