ביום ראשון, 2 בדצמבר 2001, עלה מאהר איביישי שרברב (21) משכם לקו 16 של אגד בחיפה. כמה דקות לאחר מכן הוא פוצץ מטען חבלה רב-עוצמה שהוטמן מתחת לבגדיו, ורצח 15 בני אדם.
רונן כחלון ז"ל, גרוש ואב לשחר בת החמש, הובא למנוחת עולמים יום למחרת הפיגוע, ביום הולדתו ה-30. "מאז חליתי בכל מחלה שרק אפשר", מספרת בכאב אמו, פנינה כחלון ברוך. "אני שני אנשים שונים, עד הפיגוע ואחריו. זה נשאר בלב שלי כאילו זה היה אתמול. הפצע לא מבריא ולא נראה לי שהוא יבריא אי פעם".
אחד ממתכנני הפיגוע היה סלים חג'ה, בכיר חמאס מהכפר בורקא, שנשפט ל-16 מאסרי עולם בגין מעורבותו. אתמול שוחרר חג'ה במסגרת עסקת החזרת החטופים.
מצד אחד, אומרת פנינה, "אני לא רוצה שהסבל שלנו יקרה לאחרים. לא רוצה עוד פיגועים ועוד חטופים. מצד שני אני מבינה את הצורך לשחרר את המחבלים האלה כדי לשחרר את החטופות והחטופים שלנו מעזה. עם זאת, אני חושבת שצריך לעשות שינויים. לא יכול מצב שמחבל שרוצח יהודים נכנס לכלא וחי על חשבוננו. אני מעדיפה שיהיה עונש מוות כדי שלא ישחררו אותם כשארגוני הטרור דורשים".
"אני נזכר ברצח של הבן שלי וכולי רועד", אומר האב צורי כחלון. "רונן היה בני הבכור. המוות שלו הרס לי את החיים. לא רציתי לעבוד, נכנסתי לחובות, אבל יצאתי מזה. גם אם ישחררו את המחבל הזה וגם אם לא ישחררו אותו, זה לא יעזור כלום. יש כמוהו אלפים. לא הייתי רוצה שאי-שחרור שלו יעכב את שובם של החטופים שלנו".
אורית מרק אטינגר איבדה את אביה, הרב מיכאל (מיכי) מרק, בפיגוע ירי בכביש 60 ב-2016. שלוש שנים אחר כך נהרג אחיה שלומי במהלך שירותו במערכת הביטחון. במלחמת חרבות ברזל נפל בן דודה אלחנן קלמנזון, אחרי שחילץ יחד עם צוות קלמנזון ממשפחתה יותר מ-100 אנשים בבארי. שלושה שבועות לאחר מכן, בכניסה הראשונה לעזה, נהרג אחיה הקטן פדיה מרק, באסון הנמ"ר.
שני מתכנני פיגוע הירי, שבו נפצעו גם אמה ואחיה, שוחררו בשבת. "לא חשבתי שאתמודד עם כאלו תחושות קשות", אומרת אורית. "אחרי הפיגוע התעסקתי בלחיות ולהביא את האור לחיים שלי. לא התעסקתי במרצחים של משפחתי. אבל עם הבשורה על שחרורם, פתאום נפתח לי פצע נורא, האנשים האלו הם חיות אדם, אסור שהם יסתובבו בינינו חופשי.
"עם ההבנה שהגיע הרגע והם משתחררים, פיזית הרגשתי לא טוב. לרוב אני לא אדם חרדתי, שדברים משפיעים עליו בקלות. אני חושבת על אחותי ואמא שלי שנפגעו בפיגוע ועכשיו יודעות שמי שניסה לרצוח אותן יסתובב חופשי. איך הן יוכלו להמשיך לחיות ככה? החיבוקים ששמחנו לראות של הבנות עם המשפחות שלהן, אלו חיבוקים שגם המרצחים יזכו להם.
"עם זאת, התמונות של הבנות שסוף-סוף השתחררו היו כמו אוויר לנפש. זה ברור שאנחנו חייבים שכולן וכולם יחזרו. עכשיו, אחרי שהשחרור כבר בוצע, אני רוצה לסמוך על המדינה. המשפחות השכולות מתמודדות עכשיו עם ייסורים אינסופיים, רק כי כולנו רוצות בשובן של החטופים והחטופות. אבל אנחנו חייבים לדעת שהמדינה תעשה הכל כדי לתפוס את המרצחים המשוחררים לפני מעשה. לא כמו במקרה שלי, שמחבלים ששוחררו בעסקת שליט רצחו את אבא שלי".
