המיצג המעוות שהעלה בשבת חמאס בלב העיר עזה במהלך שחרור ארבע התצפיתניות החטופות לא רק שלא ביטא את התעצמותו ואת שליטתו במקום, אלא העיד כאלף עדים על חולשתו, תבוסתו וניוונו.
על הבמה המאולתרת עמדו שם, ללא צל של פחד בעיניהן – כשפניהן הגלויות מקרינות ביטחון עצמי וידיהן מסמנות ניצחון – ארבע חיילות ישראליות צעירות שהאויב הלביש בתחפושות מגוחכות, צבאיות כביכול, כשהן מוקפות במאות גברתני חמאס מפוחדים, כולם רעולי פנים, מנפנפים בכלי נשק מוברחים בתצוגה אווילית. חמאס אכן הצליח לקבץ במקום כאלף-אלפיים עזתים – יתר המיליונים נשארו אדישים ומיואשים, נוברים בהריסות כדי למצוא את שרידי קרוביהם הקבורים תחתיהן – אבל לא הצליח לעמוד בתנאי ההסכם עם ישראל כבר בפעימה השנייה, מסכן במו ידיו את המשך "העסקה".
הסתכלתי בדיווחים על טקס השחרור בערוצי טלוויזיה זרים רבים, גם כאלה הידועים בהטיות ובחוסר אובייקטיביות. עיתונאי השטח והפרשנים באולפנים לא הסתירו את תערובת הכעס וגועל הנפש שחשו לנוכח "טקס השחרור" המבוים והדוחה. אף נקודה לזכות חמאס לא נרשמה בדעת הקהל הבינלאומית, וסביר להניח שגם לא בערבית. לא במקרה, בחלוף שעות אחדות בלבד ממפגן חוסר האונים של חמאס, אמר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בתדרוך לכתבים שרצועת עזה "הרוסה מכדי לשמש למגורי אדם" ולכן עדיף שתושביה ימצאו מקלט בטוח, זמני או קבוע, במדינות ערב השונות ברחבי המזרח התיכון.
מפתיע אפוא שדווקא הפרשנות הישראלית נוטה לראות באותה "חגיגה" של תעמולה זולה מצד חמאס (או שרידי חמאס) הוכחה לשליטת הברזל כביכול שלו ברצועה. הימין המשיחי משתמש בפרשנות שגויה זו כנימוק לצורך להקים התנחלויות יהודיות ברצועה ולחזור למצב של טרום התנתקות, והשמאל האופוזיציוני כנימוק לצורך להפיל מיד את הממשלה שלא השיגה אף אחת ממטרות המלחמה.
אבל המציאות ברצועת עזה שונה: בין 80 ל-90 אחוז מהתשתיות והמבנים הרוסים או לא ראויים לשימוש; חמאס ככוח צבאי לא קיים עוד; וחמאס ככוח משטרתי קיים אך ורק מפני שממשלת ישראל לא השכילה לגבש ולהוציא לפועל מדיניות ל"יום שאחרי", אף שהייתה לה שנה שלמה לתכננה, שנה שהפוליטיקה הקואליציונית וראש הממשלה נתניהו החמיצו ו/או פיספסו בכוונה.
כעת חמאס, השנוא (לפי סקרים אחרונים) גם על הרוב הגדול של עזתים, נראה כשולט – ליתר דיוק מתחזה להיראות כשולט - ברצועת עזה אך ורק מכוחה של ברירת מחדל. מחדל שלנו.
בין 80 ל-90 אחוז מהתשתיות והמבנים הרוסים או לא ראויים לשימוש; חמאס ככוח צבאי לא קיים עוד; וחמאס ככוח משטרתי קיים אך ורק מפני שממשלת ישראל לא השכילה לגבש ולהוציא לפועל מדיניות ל"יום שאחרי"
