אם תשאלו אוהד צעיר של מכבי נתניה, הבקיא מתוך אהבה בהיסטוריה שלה, מה אומר לו השם רן קוז'וך כשחקן, רוב הסיכויים שלא יידע להשיב. "קוז'וך? אני מכיר שם כזה כמאמן הפועל באר-שבע, וגם אולי מתקופה קצרה כמאמן נתניה, אבל לא כשחקן מהמובילים", סביר שיענה. בעונת 2001 הוא קיבל מקום בבוגרים של נתניה, לאחר מכן תרם לעליות של קריית-שמונה והפועל אשקלון לליגת העל, וחתם את הקריירה בבקה אל-גרביה. נראה שאת החותם האמיתי יותיר כמאמן.
למכבי נתניה היו כוכבים גדולים שהפכו למאמנים בליגה הבכירה, אך רק אחד מהם, מוטל'ה שפיגלר, הביא אליפות – ועוד לקבוצת נעוריו. קוז'וך, שכאמור לא היה שחקן מוביל, עומד להיות הבא בתור, אחרי שכבר הביא גביע למכבי פ"ת.
זה מוביל אותנו לשאלה: האם סיכוייו של כוכב עבר להצליח כמאמן גבוהים מאלו של מי שלא בלט על הדשא? ברור שניסיון כבורג מרכזי בקבוצה חשוב, אבל הוא לא חזות הכל: לתפקיד המאמן דרוש מכלול של תכונות, שלעיתים מיושמות גם אצל "לא מפורסמים". בהערכה גסה, כ-80 אחוזים מהמאמנים המצליחים הם כוכבי עבר. קוז'וך נמנה על 20 האחוזים האחרונים, אלו שיודעים להביא את הפלייסטיישן ליישום במציאות וניחנים בכריזמה המתאימה. אם לשפוט לפי התפוקה של קוז'וך עד כה, היא לא נופלת ואפילו עולה על זו של מאמנים שהצטיינו יותר כשחקנים.
זה לא שקוז'וך המציא את הכדורגל מחדש, אבל באר-שבע נראית מחוברת, תוקפת בלחץ גבוה למרות שבהגנה אין סופרסטארים (כולם עוזרים), וקשה יחסית להגיע לעימותים עם שוערה ניב אליאסי. זו שטות מוחלטת לומר שהיא לא בנויה להיות קבוצה מבריקה, אבל המונח "קבוצה יעילה" תפור עליה יותר ואינו פחות חשוב. ראיית משחק של מי שהיה שחקן שירק דם במגרש, עדיפה לא פעם על ראייה של מי שהיה פעם כוכב.
קוז'וך לא זהר על הדשא, אבל הוא בדרך להיות מאמן מעולה, גם אם פה ושם, כמו לכולם, יקרו לו תקלות בלתי צפויות.
