לירי אלבג, נעמה לוי, דניאלה גלבוע וקרינה ארייב קמו אתמול סוף-סוף לבוקר ראשון בישראל לצד משפחותיהן המחבקות, אחרי 477 ימים בגיהינום של חמאס. במחלקה שבה הן שוהות בבית החולים בילינסון יש חללים משותפים רבים והן יושבות שם, נתמכות אחת בשנייה ומכירות את המשפחות והחברים - עליהם סיפרו אחת לשנייה בזמן שהיו בשבי. ארבע התצפיתניות ששוחררו בשבת מחכות עדיין לחברתן אגם ברגר שנותרה מאחור, ואף פגשו אמש את משפחתה שהגיעה לבקרן בבית החולים.
ביום שאחרי השחרור התבררו פרטים חדשים על שהותן בשבי. נעמה לוי הוחזקה במשך תקופה ארוכה לבד, עד שאיחדו אותה עם חברותיה. כשפגשה אותן היא שאלה אם זאת המציאות ואם הן בחיים. ארבע הצעירות ניסו להעביר את הזמן בכושר ובפעילות גופנית, למרות התנאים הקשים והאוכל המועט. המחבלים שהחזיקו בהן לא אפשרו להן להחזיק ידיים או לבכות - אבל הן מצאו דרכים להיתמך זו בזו. דניאלה גלבוע וקרינה ארייב הוחזקו יחד רוב הזמן והקשר בין השתיים - שהכירו כוותיקות בבסיס עוד לפני החטיפה - נהפך חזק יותר. דניאלה לא שמעה את הביצוע של עדן בן זקן לשיר שלה בזמן שהייתה בשבי, אבל השמיעו לה אותו והיא התרגשה מאוד. נכון לעכשיו משלימים להן הרבה מידע ועדכונים מ-15 החודשים האחרונים, והן גם משתפות במה שעבר עליהן.
אמש נשאו בני משפחותיהן הצהרה בבית החולים. יוני לוי, אביה של נעמה, אמר כי "דיברתי אליכם לא מעט פעמים. מדם ליבי קראתי, כאבא המנסה להציל את הילדה שלו מהתופת. הרגע הזה שבו אני עומד כאן הוא הרגע שאותו ביקשתי, התפללתי ודמיינתי במשך 477 ימים. לא רק עבור עצמי ביקשתי, אלא עבור כולנו. ב-7 באוקטובר נשברה מדינתנו לאלפי רגעים שבו נקטעו חייהן של משפחות לנצח. אני בטוח כי גם האירועים במוצב נחל עוז עוד ייבדקו לעומק במסגרת ועדת חקירה ממלכתית שעוד תקום. נעמה עכשיו בטוחה פה איתנו, מוקפת משפחה וחברים ומוגנת, אך המאבק לא תם".
אורלי גלבוע, אימה של דניאלה, אמרה כי "דניאלה שלנו בבית, כמה חיכיתי להגיד את זה. הילדה שלי חזרה רזה וחיוורת, היא עברה סבל בשבי, אבל נותרה ועודנה אותה ילדה נפלאה ומוכשרת שהייתה. את ניצוץ השובבות היא לא איבדה, וגם לא את גאוותה כישראלית, ויכולתם אתם לראות את זה אתמול ב'טקס' היציאה מהשבי.
"דניאלה נחטפה כדניאל, הוספנו לה את האות ה' בעצת רב. היא ראתה אותנו בעצרות, לא מוותרים, וידעה שנעשה הכל כדי שתחזור בחיים. זו הייתה יכולה להיות כל אחת מהבנות שלנו שתיוותר שם מאחור, בת אהובה של מי שהפכו למשפחה של המאבק, למשפחה אמיתית כזו שלא בוחרים, אנחנו לא נעצור ולא נוותר עד שגם אגם תהיה בבית".
אלי אלבג, אביה של לירי, תקף בדבריו בחריפות את המתנגדים לעסקה בממשלה: "אני נרגש, לירי איז באק. יש עוד 90 חטופים, משפחת ביבס, אגם ברגר, ארבל יהוד. הם היו צריכים כבר להשתחרר. אני מודה לאזרחי מדינת ישראל, בזכותכם החטופים מתחילים לחזור, ולא ננוח ולא נשקוט עד שאחרון החטופים יגיע. אני רוצה להגיד לנתניהו ולאלו שתמכו בעסקה: תמשיכו עד הסוף. למתנגדים - העם יבוא איתכם חשבון. כשראיתם את הבת שלי ושלוש התצפיתניות יוצאות עם חיוך גאה, איפה הייתם, אלו שהצביעו נגד? אני בז לכם".
סשה ארייב, אחותה של קרינה, אמרה: "אנחנו אסירי תודה שקרינה איתנו, אך אנחנו לא שוכחים לרגע את כל מי שאיבדנו בנחל עוז. היא מתחילה לעכל את מה שעברה, אבל התמיכה שלכם תעזור לה לרפא חלק מהפצעים. יש לנו 90 אחים שעדיין שם, רחוקים מהבית. קרינה יודעת איך זה מרגיש, והיא לא מפסיקה לחשוב עליהם. אני רוצה לומר תודה מיוחדת לנשיא טראמפ. גם לך מר ויטקוף היקר, אתה איש רגיש ומיוחד".
רוני אלבג, אחותה של לירי, כתבה אתמול באינסטגרם: "אחותי הנאמבר וואן שלי בבית! ככה בדיוק מרגיש אושר אמיתי. ולצד זאת, אנחנו לא שוכחים שיש עוד 90 חטופים שמחכים לשוב הביתה". גיא, אחיהן הקטן, כתב גם הוא: "477 יום שחיכיתי לחיבוק הזה. תודה לכל מי שתמך. אני אוהב אותך לירי גיבורה שלי".
בתוך כך, תצפיתניות בבסיסים ברחבי הארץ התרגשו מחזרתן של הבנות, ותלו שלטים בחמ”לים. “כמה טוב שבאתן הביתה אחיות שלנו, חיכינו לכן”, כתבו במוצב נחל גולן. גם במוצב ים סוף בירכו והוסיפו: “מחכות לשובה של אגם ברגר ושל כל החטופים”.
