רצה הגורל ושמונה שנים בדיוק אחרי שד"ר ליאוניד קאופמן סיים את תפקידו כמאמן נבחרת ישראל בשחייה - הוא חוזר אל אותו התפקיד. בסוף 2016 ניסתה השחייה הישראלית להתאושש מהכישלון הכבד במשחקים האולימפיים בריו, למרות קמפיין פורה בדרך לשם, כשגמר אולימפי שסומן כמטרה נותר הרחק מאחור. סימון דוידסון, היום ח"כ אבל אז יו"ר איגוד השחייה, הצליח להגיע אל המאמן האמריקאי המוערך דייויד מארש ולרתום אותו לקידום הענף בישראל. בכך הגיע הקץ לקדנציה הארוכה של קאופמן בנבחרת.
תוך כדי הצגת מארש במסיבת עיתונאים חגיגית הכריז דוידסון: "אנחנו משיטים את הספינה הזו שנקראת שחייה ישראלית משיטה רוסית לשיטה אמריקאית", בעוד המאמן פרש את תוכניותיו, שכללו מדליה אולימפית בפריז 2024. קאופמן הפך למרצה מבוקש במרכז האקדמי וינגייט, והשחיינים התפזרו לאימונים ברחבי ארה"ב או נותרו בארץ עם מאמנים מתחלפים בתדירות גבוהה.
אז שנת 2024 הסתיימה, מדליה אולימפית בשחייה, אחד משלושת ענפי הליבה, היא עדיין פנטזיה, ובאיגוד השחייה שחוטף אש בעקבות הביצועים של השחיינים באירוע השיא, בין אם מה שקרה בתוך הבריכה ובעיקר מחוצה לה, הבינו שנדרש שינוי. אחרי מחשבה ארוכה הוחלט לחזור למקורות, ובכך קאופמן (66) חזר אל הבריכה בווינגייט לקדנציה שלישית, או כמו שהוא מכנה את המהלך "לחזור ולעשות עוד יצירה".
המאמן הוותיק מדגיש שלא נפגע מאותם דברים שנאמרו במסע"ת, גם אם הובן מהם שהשיטה שלו מיושנת ולא תואמת את הטופ העולמי אליו השחייה הישראלית שואפת להגיע. "אני יודע מה אני שווה ומה אני יודע לעשות. אם המסגרת פלטה אותי החוצה, לא התאכזבתי ולא בכיתי. אולי ברמה פוליטית היה נוח להגיד את מה שנאמר. כדי להעלות משהו חדש צריך להגיד שישן זה לא טוב, עכשיו יש חדש והוא יצליח. אני הייתי קרש המקפצה, לא הרגשתי עם זה רע".
לא נפגעת?
"אף פעם. בתקופה הזאת עבדתי עם שחיינים יחידים, בפרטי, נתתי סדנאות לאגודות. זה נתן לי אופציה לא לאבד קשר עם המקצוע. אני מודה לזרם של החיים וגם לאיגוד שמחזירים אותי לפוזיציה".
מלכודת אליפות אירופה
אתה חוזר בסיטואציה שבה השחיינים האולימפיים מאיימים בפרישה סביב כל מה שקרה בפריז וצריך לתקן.
"נכון, אני צריך לבנות איתם אמון מחדש, אבל אם למי שמאיימים יש תשוקה לשחייה הם יודעים עכשיו שיש להם מנחת. המטוסים שנמצאים באוויר רוצים לנחות. דיברתי עם השחיינים, אני יודע מה קרה. עכשיו יש נבחרת, תוכנית, מאמן, מסגרת. השחיין רק צריך להגיד שהוא מצטרף לקמפיין".
אחת הטענות הייתה שבאים מהמכללה עם שיטה מסוימת שלא קיימת בנבחרת, דווקא לפני התחרות הגדולה בקיץ, ואז חוסר ההתאמה מסבך הכל.
"זה מאוד פשוט, לא צריך לסבך. שחיין מסיים את הקולג' בחודש מאי ובא לפה עם פתקים מהמאמן. עכשיו הוא לא יחזור ככה. כשהוא חוזר הביתה, לישראל, הוא בתוכנית שלי, המאמן מארה"ב לא יגיד לי מה לעשות. השחיין לא רוצה? שיגיע לפה רק לפני תחרות המטרה. יש אפשרויות אחרות. שנה לפני המשחקים האולימפיים אפשר להפסיק לימודים לשנה אחת. גל נבו עשה את זה. אני רוצה לעזור לשחיינים לעשות את הכי טוב שלהם, אבל גם צריך להיות ריאליים".
מה זה אומר?
"חלק גדול מהשחיינים בפריז היו בני 24, הגיל המיטבי להישג. בגיל 28 קשה מאוד לעשות הישגים, גם אם אתה מקצוען. הגוף כבר לא אותו גוף. מייקל פלפס בריו לא שבר אף שיא, אוקיי? אבל הוא זכה במדליות זהב. את השיאים שלו הוא שבר הרבה לפני. השחיינים הישראלים יכולים לעשות שיאים אישיים, לעשות קריטריון ואולי להתמודד על חצאי גמר וגמר. חייבים דור חדש ויש בארץ מספר שחיינים שהיום הם באזור גיל 18 שאני צריך להכין ללוס-אנג'לס כי שם הם יהיו בגיל המיטבי".
גם הם ילכו למכללות, לא?
"קרוב לוודאי. אי-אפשר להשאיר בכוח שחיין בארץ. תמיד הלכו למכללות, ואיכשהו השניים הגדולים ביותר בשחייה הישראלית, טומרקין ואיתן אורבך, לא היו. אורבך עזב מהר, לא התאים לו, וטומרקין לא היה בכלל".
מה אתה חושב על אליפות אירופה שקודמת למשחקים אולימפיים? בכל פעם מציגים בה יכולת גבוהה מאוד, אבל היא לא משקפת את מה שקורה אחר כך, דווקא איפה שחשוב להצליח.
"יש מצב שב-2028 לא נשתתף באליפות אירופה בכלל. התחרות הזו מאוד מפתה. הטופ הישראלי מבין שהוא יכול לזכות במדליות, להיות אלופי אירופה. הכל מוטה. איך אלוף אירופה לא עולה לגמר אולימפי? ואז זה כישלון. יש דיסוננס גדול מאוד בחודשיים האלה בין לבין. כולם מצפים ממך במשחקים האולימפיים, ואתה לא עושה את מה שעשית באליפות אירופה וזה הנזק. השחיין לא מתקרב בבמה הגדולה לתוצאה מהתחרות וזה דורס אותו. זאת מלכודת ואנחנו נתמודד איתה".
"גורבנקו חטפה מכה בקיץ"
במהלך כל הריאיון, רק שם אחד של שחיינית הווה הוזכר, היהלום שבכתר השחייה הישראלית: אנסטסיה גורבנקו. קאופמן רואה דמיון בינה לבין טומרקין, שרשם עימו את הישג השיא של שחיין ישראלי - מקום שביעי במשחקים האולימפיים בלונדון 2012. שניהם הגיעו לגמר אולימפי בגיל מאוד צעיר, במשחקים הראשונים שלהם, ובמשחקים הבאים נתקעו בשלב חצי הגמר כשהיכולת לא דומה למה שהציגו בקמפיין עצמו. בעוד טומרקין התקשה להתרומם לגבהים חדשים אחרי ריו, קאופמן מאמין שאצל גורבנקו עדיין לא מאוחר.
"כשיש לך כוכב - זה יתרון", הוא אומר. "צריך לעשות רק שיפוצים קטנים ו'הסירה' היא מטורפת. עכשיו נסטיה טסה למכללות. קודם כל, שתצליח. היא צריכה לדעת שאם המכללה לא מתאימה לה, יש לה לאן לחזור. יש מסגרת שיכולה לקדם אותה להיות הכי טובה בעולם. אנחנו רק נתמוך ונעשה סימביוזה עם המכללה, שזאת גם מטרה בקמפיין הזה".
מה אתה צופה שיקרה עם גורבנקו בשלוש השנים וחצי האלה?
"היא בת 21 היום, מה שאומר שבלוס-אנג'לס היא יכולה לעשות דברים גדולים. עכשיו זה תלוי רק בה, ביכולות שלה להחזיק את התובענות של הספורט מבחינת אימונים. היא תצטרך להתאמן קשה משום שהיא שוחה למרחקי 200 ו-400. היא חטפה מכה בקיץ. לא כולם הם כמו יעקב, יכולים לקום מזה. אבל איך אומרים? מה שלא הורג אותך מחשל אותך. ואם המכה של פריז חישלה אותה - היא תהיה גדולה".
אם כבר יעקב, ואנחנו במסיבת הפרישה שלו והמינוי למנהל מקצועי באיגוד, יש תחושת החמצה על משהו שלא הספקתם לעשות ביחד?
"כן, הגמר בריו. הוא היה צריך להיות בגמר ולהגיע למיקום גבוה יותר מהשביעי בלונדון. הוא הגיע לשיא מוקדם מדי, בשנת 2015 באליפות העולם הוא רשם שני חצאי גמר ואז הוא גם זכה במדליית כסף באליפות אירופה. הוא היה צריך להעפיל לגמר הזה ב-200 גב, לעשות גמר אולימפי שני בקריירה שלו. אני שמח שהוא נשאר בעולם הספורט".
