רק לפני תשעה ימים, ביום ה-471, אחותי הקטנה, רומי, חזרה אלינו.
אחרי חודשים ארוכים של אי-ודאות, חשש וכאב, היא חזרה הביתה. רומקי, החטופה לשעבר, חזרה להיות אדם חופשי, רחוקה סוף-סוף מהסכנה הקיומית שהייתה מנת חלקה, והתחילה את הדרך לשיקום.
לראשונה זה חודשים, רומי יכולה לדבר עברית בלי חשש שיצמידו לה קלצ'ניקוב לראש, רומי יכולה לשתות מים, לישון על מיטה ולראות את היקרים לה.
חששנו כולנו שאנחנו הולכים לפגוש במחזות מפחידים מנשוא. עכשיו, כשהחשש מהרע ביותר ירד מראשינו, אנחנו מתרכזים בהחלמה, בהתאוששות, בחזרה למסגרת. מחכה שרומי (רומי 2.0 – חזקה עם כוחות משופרים) תחזור בהקדם הניתן לחיים הרגילים שאותם היא רוצה לחיות. עם עבודה, עם החברות והחברים, בדירה שהיא רוצה לגור בה, בריאה, שלווה. חיים רגילים. שכל המשפחה שלי תוכל להשתקם ולהתקדם מהמשבר, אמא ואבא, ירדן, דריה ואדם, שכל אחד עצר חלק/ את כל חייו בשנה ושלושה חודשים האחרונים.
אתם, המנהיגים, החלטתם סוף-סוף לעשות את המעשה האנושי, היהודי, המתבקש כל כך. המעשה של השבת החטופים הביתה. רומי, אמילי, דורון, לירי, נעמה, קרינה ודניאלה אמנם חזרו, אבל יש עוד רבים שממתינים. מאז 7/10 עמדתם בפני 480 מבחנים יומיים, כל יום מחדש – מבחן של אדם מול עצמו. בסוף כל יום רק הם יודעים את הציון, אבל מאז החתימה על העסקה – אני יודע שאתם עברתם אותו. בבקשה, אל תפסיקו לעבור אותו. תחזירו את כל החטופים, את כל האחיות והאחים שלנו הביתה!
תודה למערכת הביטחון ולעם ישראל. החטופים חוזרים, וזה קרה בזכותכם. לא ויתרתם ולא הרפיתם. מפקדים, לוחמים ואזרחים שהעקשנות שלהם הוכיחה את עצמה והניבה פרי כל כך יפה.
גם כל כך הרבה גיבורים שלא תמיד רואים אותם, אבל הם אלו שהכתיבו את הטון ב-7/10. מעשיהם והחלטותיהם יתוחקרו לדורות, אך בזכותם, אחותי ניצלה.
עם אחותי ברכב היו עוד שלושה אנשים שלא שרדו:
גאיה חליפה – החברה הכי טובה של רומי, נמלטה והתחבאה איתה, ישבה לפניה ברכב ונרצחה. אופיר צרפתי – ילד היום הולדת שהציל את בת זוגו (שובל), הגן על רומי בגופו, נחטף, נרצח והוחזר לקבורה. בן שמעוני – הנהג הגיבור שבילה במסיבה, חילץ בזמן התופת 13 אנשים (ביניהם רומי) ובמהלך נתיב ההמלטות שלהם, ממש לפני הסוף, נבלם על ידי המחבלים ונרצח. כולם צריכים להכיר את הסיפור של בן. האומץ, הרעות ויצר ההישרדות ברכב הזה, הביאו לכך שרומי תינצל ותוכל יום אחד לספר את הסיפור. יהיה זכרם ברוך.
המאבק נמשך. יש עוד 90. עינינו צריכות להיות נשואות אליהם ואליהן בלבד. איני יכול להסביר כמה אני רוצה שכל משפחה תחווה את סגירת המעגל הזו, את ההתייחדות, את ההשלמה ואת סגירת כל החורים שנפערו להם.
אנחנו נמשיך לפעול, לדרוש ולהשיב את כל האחים והאחיות שלנו. כל עוד יש חטופים, המאבק לא יסתיים. רומי, אמילי, דורון, לירי, נעמה, קרינה ודניאלה – כמה טוב שבאתן הביתה.
