נבהיר תחילה את המובן מאליו: האחראים המרכזיים על החרפה שלשום באצטדיון סמי עופר הם האוהדים העבריינים שישבו ביציע הצפוני של מכבי חיפה, זרקו חזיזים ואבוקות לדשא תוך כדי מהלכי כדורגל, סיכנו את השחקנים ובחרו במודע לחבל במשחק. הם האחראים, הם אשמים. ועדיין, ראוי להציב אלומת אור הצידה ולבקר בחריפות גם את מי שמרגע שהחלה ההידרדרות האלימה כשלו בתפקידם או נהגו בצורה מופקרת.
הרופס: יגאל פריד (ואיגוד השופטים). מה בדיוק עבר בראשו של השופט פריד מרגע שראה איך התקפה של מכבי ת"א נבלמת בעזרת עשרות אבוקות ורימוני עשן מתוזמנים היטב בדקה העשירית? השוער כיוף זינק כשאבוקה ריחפה סמוך לידיו והשופט היה טרוד יותר אם מדובר בקרן או בבעיטת שוער. בעיניי כבר באותו רגע הערך הספורטיבי עלה באש, אבל נניח שפריד לא רצה לבטל מהר מדי משחק צמרת קריטי. אז מה עבר לו בראש כשהאירועים חזרו מדי עשר דקות? המשחק הזה היה חייב להיעצר הרבה יותר מוקדם, אבל במקום זאת השופט יחד עם האיגוד הרופס שמאחוריו נהגו בפחדנות והעבירו דרך הקפטן אזהרות פתטיות. גם כשכיוף חטף חזיז בגב והעסק כבר התפרק לגמרי הם לא העזו להכריז על ביטול המשחק, ובחרו להסתתר מאחורי הסינר של המשטרה שלקחה אחריות וקיבלה את ההחלטה המתבקשת. מביש ששופטים שמקפידים באובססיביות ואסרטיביות לשמור על כבודם ושולפים צהובים ברצף אחרי שטות שזורק להם שחקן, לא מקפידים על הדבר הכי חשוב לו הם מחויבים: לשמור על בריאות השחקנים.
האוויל: דור תורג'מן. לא ברור אם זו הייתה רק איוולת או גם נבזות מתוכננת של חלוץ מכבי ת"א - לחגוג את שער השוויון שכבש בעמידה מתריסה מול היציע של אוהדי חיפה. תורג'מן נהג כמו ילד חסר אחריות שעומד מול מכל דלק בחדר רווי אדים שרק מחכים להתלקח, ובוחר לזרוק לתוכו גפרור בוער סתם כדי לראות איך הכל מתפוצץ. אני לא שולל את האפשרות שהוא ידע שזה יביא לפיצוץ המשחק ובהמשך אולי לניצחון טכני עבור קבוצתו.
המחנך: ברק בכר. מאמן מכבי חיפה הוא טיפוס מאופק מטבעו, אבל דומה שהוא גם די נהנה לטפח את תדמית האדם השקול, הבלתי מתלהם, מין עוף נדיר בכדורגל השכונתי שלנו, מאמן שהוא גם מחנך. שלשום הוא ריסק את התדמית הזו במו ידיו. ההסתערות המאיימת שלו על תורג'מן הפרחח נתנה את האות והציתה מהומה רבתי שבה היו מעורבים אנשי הספסלים וגם אוהד שפרץ למגרש וניסה להתעמת עם טייריס אסאנטה. לאחר המשחק פירסם בכר התנצלות, אבל זה היה מעט מאוחר. זו חוכמה קטנה מאוד להיות שקול ומתון מול שדרי קווים מלטפים, מחנך ומנהיג אמיתי נבחן ברגעי משבר כשהכל בוער מסביב. אז כולם נושאים אליו עיניים בציפייה שיוביל אותם בקור רוח. לא להפך.
