ניימאר שוב בסנטוס, המקום שבו הכל התחיל, אבל רגע לפני שנעבור לקרנבל הצפוי לו – הנה כמה מספרים מסעודיה.
אל-הילאל הלכה על כוכב פ.ס.ז' באוגוסט 2023, ואחרי שנה וחצי ההוצאה הכוללת שלה עומדת על 245 מיליון דולר עבור שער אחד ושני בישולים (מה גם ששיחררה אותו ללא תמורה). ההעברה הייתה בשווי 94 מיליון, לצד שכר שנתי של 104 מיליון, וייתכן שהסכום הזה אף גדול יותר אם היו נחשפים פרטים על בונוסים שונים. ב"דה נשיונל" פירקו את הנתונים לגורמים והעלו מידע ביזארי נוסף: כל הופעה של הברזילאי עלתה לאל-הילאל 35 מיליון דולר, 625 אלף דולר על כל נגיעה בכדור, 1.1 מיליון על כל מסירה מדויקת ו-14.4 על כל נקודה שבה היה מעורב. הוא לא כבש בכלל בליגה הסעודית, אבל עדיין יכול להתגאות בכך שהיה חלק מהסגל שלקח אליפות בעונה שעברה – אם כי לא בטוח שהוא יודע שזה קרה.
"אני מרגיש כאילו שבתי לאחור בזמן", אמר ניימאר אחרי החתימה בסנטוס, "אני מודה לאוהדים שהתפללו שזה יקרה. עברו כמעט 12 שנים מאז שעזבתי את הווילה המפורסמת בעולם, ונראה כאילו זה היה אתמול. הרגשות שלי כלפי המועדון והקהל מעולם לא השתנו".
זו הייתה העסקה שבסופו של דבר התבררה כאחת הסמליות בניהול המושחת והשערורייתי של ברצלונה. כביכול, לפי מה שהצהירה, היא שילמה כ-60 מיליון יורו עבור ניימאר לסנטוס ב-2013, אבל ההוצאה האמיתית הייתה גדולה יותר בכמה עשרות מיליונים שהלכו למקורבים, חברות וסוכנים. לבסוף הוא עצמו זוכה אחרי כאב ראש ממושך בבתי המשפט בספרד, וזה לא מה שיזכרו לו שם. כן יזכרו את היותו N בשלישיית MSN המופלאה לצד לאו מסי ולואיס סוארס, שאיתה זכה בשמונה תארים (כולל טרבל אחד), וגם את המעבר בשיא עולמי של 222 מיליון יורו לפ.ס.ז'. זו עסקה שנולדה מהרצון של ניימאר להשתחרר מהצל של מסי ולהוביל קבוצה לבדו, ומהיכולת של פריז לשלם הון.
אפקט החממה
אפשר לומר שמאז שזה קרה, ב-3 באוגוסט 2017, ניימאר סיים את דרכו כפנומן והפך לקוריוז. גם לפני כן הוא היה דמות צבעונית ומושכת אש, אבל משם הכל התפוצץ: הפציעות הקשות, הנטייה לברוח הביתה בכל שנה בתאריך שבמקרה חופף את פסטיבלי יום ההולדת של אחותו, "מונדיאל ההתחזויות" המפורסם שלו ב-2018. פ.ס.ז' לא לקחה את ליגת האלופות איתו, הסיבה העיקרית לכך שבכלל הגיע, וההשפעה על נבחרת ברזיל הפכה להפוכה: במקום להיות המשיח החדש, הסלסאו זכו בקופה אמריקה ב-2019 דווקא בטורניר שאותו החמיץ.
אבל יש כאן מהלך מרתק. אם המעבר לאל-הילאל הצהיר שהוא מוריד לחץ מהקריירה, החזרה לסנטוס דורשת ממנו יותר. חשוב לציין: אין מקום טוב יותר עבורו בעולם. ברחוב ובמגרש יסגדו לו, יהיה לו יותר כוח מאשר למאמן, והוא יחיה בחממה שבה הוא משוחרר לגמרי. ועדיין, הוא חייב להוכיח את עצמו כדי לקבל זימון למונדיאל 2026.
"עוד יש לי פסגה לכבוש, בפעם האחרונה שלי כנראה, ואעשה הכל בשביל זה", הבטיח ניימאר כשדיבר על גביע העולם. מוזר שישנו ספק, הרי ניימאר יהיה רק בן 34 באותו הקיץ, מה גם שמדובר בכובש המצטיין של ברזיל בכל הזמנים – אבל גם הוא יודע שהזימון אינו מובן מאליו. הוא הופיע לאחרונה במדי הנבחרת באוקטובר 2023, ומאז לא היה רלוונטי גם עבורה. סנטוס מספיקה כדי להשתקם ולמשוך שוב את תשומת הלב של מי שצריך, גם אם לא מדובר במועדון פאר אירופי.
הכישלון המתמשך של ברזיל במונדיאל יושב עליו חזק. סנטוס היא הצעד הראשון לניסיון נוסף – החוזה הוא לחצי שנה, וההערכה בברזיל היא שהוא ינסה למנף את החודשים הקרובים לחזרה לאירופה בקיץ. זה לא קאמבק רומנטי, הוא לא בא לסיים את הקריירה במועדון נעוריו אלא להתאושש באווירה נוחה. רק שאם בסופו של דבר הוא לא יפגין את היכולת הרצויה, ייפצע שוב וישמש כליצן חצר – יכול להיות שהוא ייאלץ לפרוש שם.
