העיסוק האובססיבי בטריידים הוא אחת הבעיות הגדולות של ה-NBA. חלק מזה נובע מכך שהעונה הרגילה ארוכה מדי ויש בה הרבה שבועות מתים, וחלק מכיוון שתחת אדם סילבר הצד של הביזנס השתלט כמעט לגמרי על הליגה. כולם הפכו עשירים מאוד-מאוד, אבל המחיר הוא תקשורת שעוסקת רק בכסף, חוזים ותקרות שכר, ואוהדים שלומדים לא להיקשר לשחקנים כי הם יכולים לעלות על מטוס באמצע הלילה לקבוצה אחרת, לא מסיבות של כדורסל, אלא כי זה מפנה מקום מתחת למדרגת שכר השחקנים.
אבל פעם בדור - מילולית - קורה טרייד ששווה את גודל הכותרת, שהחלק הכספי בשיקולים סביבו נראה קטן יחסית, והצורה שבה נעשה מזעזעת את כל מה שחשבנו. הטרייד של לוקה דונצ'יץ' ואנתוני דייויס הוא כזה, וההשלכות שלו עצומות ממש.
1. הלייקרס החליטו על סוף עידן לברון ג'יימס. היחסים הקרובים מאוד בין לברון ואנתוני דייויס ידועים ואת כל המהלכים הפוליטיים שלהם מאז הגיע דייויס ללייקרס הם עשו ביחד. לברון - אומר המיתוס, שיש לו בסיס - היה מעורב ברוב ההחלטות שנעשו בקבוצות בהן שיחק. אבל הטרייד הזה מבהיר לו שזה נגמר: גם החליפו את חברו הטוב; גם הביאו במקומו גרסה צעירה - ושונה - שלו עצמו; וגם הוא לא ידע שזה עומד לקרות. ללברון יש אופציית שחקן לעונה הבאה בשווי 52.6 מיליון דולר, ולפני הטרייד ההערכה הייתה שהוא יחתום על הארכה. עכשיו, כשהלייקרס הרימו ידיים מהמאבק על האליפות השנה, יכול להיות שזו העונה האחרונה של השחקן מספר 2 אי פעם.
2. יש עכשיו קוף גדול על הכתפיים של לוקה דונצ'יץ'. שחקנים דוריים בני 25 לא עוברים בטרייד, אבל המאבריקס הפכו סקפטיים יותר ויותר לגבי העמידות הפיזית של דונצ'יץ', הכושר הגופני הלקוי והגישה הכללית שלו. אלה שיקולים ששולחים כמעט כל שחקן בליגה בטרייד, אבל דונצ'יץ', בגרסתו האופטימלית, בוודאי בפלייאוף, בוודאי כשהזרקורים בוהקים הכי חזק, הוא בקלות אחד מחמשת השחקנים הטובים בעולם. המאבריקס תחת הג'נרל-מנג'ר ניקו הריסון לוקחים את ההימור הגדול ביותר של הנהלת NBA בעידן המודרני. דונצ'יץ' הוא מהשחקנים שילדים חולמים להיות כמותם, אפשר היה ממש להרגיש את הדמעות של אוהדי המאבריקס במדיה החברתית. אם הלייקרס יזכו באליפות בעוד שנתיים, יעשו סרטי תעודה על "הטעות הגדולה בהיסטוריה של ה-NBA".
3. בעלי הקבוצות לוקחים בחזרה את הכוח. ה-NBA בעידן לברון הייתה ליגה של שחקנים וסוכניהם. לא במקרה יותר אנשים מכירים את השם ריץ' פול מאשר את שמותיהם של חצי מהשחקנים. אבל אתמול המשחק שוב השתנה. הטרייד הזה מעמיד את כוכבי העל הגדולים ביותר על קצות האצבעות ואומר להם: ״בסוף גם אתם רק כלים במשחק וגם בכם אפשר לסחור באמצע הלילה בלי שתראו את זה בא״.
לפני פחות משבועיים החלו להתפרסם הטרוניות השנתיות של לברון ודייויס על כך שהלייקרס לא טובים מספיק להתמודד על האליפות. דייויס אפילו הודיע באופן פומבי כי הוא לא מרוצה - שוב - מהעמדה שלו במגרש. לבעלים, ג'יני באס, פשוט נמאס מהריטואל השנתי הזה. אז כשהגיע הטלפון מדאלאס, באס עשתה מהלך שמתחיל לבנות את הלייקרס מחדש בדרך הראויה למיתוס של אביה, ג'רי באס: היא מנחיתה בעיר שחקן דורי בן 25 ומסיימת את תקופתו של שחקן היסטורי בן 40.
