1.
מהחמ"ל שהוקם במלון ווילארד בוושינגטון בסוף השבוע צפה נתניהו בשחרור שלושת החטופים אוהד בן עמי, אלי שרעבי ואור לוי. ווילארד הפך במשך השנים למלון המועדף על בני הזוג נתניהו בבירה האמריקאית. יש להם טעם טוב: המלון הזה שימש לפחות פעמיים בעבר כמשכן לנשיאים, אחרי שריפה ושיפוצים בבית הלבן. אבל העניין הוא לא העלות היקרה בהלנה של יותר מ-70 חברי משלחת במלון, אלא הציפייה הבסיסית שראש ממשלה יהיה בישראל בעת שחרור חטופים כדי שיוכל לטפל בכל תקלה שתצוץ.
על התנהלות מהסוג הזה נכתב בספר שופטים: "בימים ההם אין מלך בישראל". בושה.
2.
ביום שלישי חדר מחבל למוצב צה"ל בצפון השומרון, ליד הכפר תייסיר, ורצח שני חיילי מילואים: עופר יונג ז"ל ואברהם צבי פרידמן ז"ל. דנה, רעייתו של עופר, סיפרה שהוא שירת 200 ימים במילואים בשנה האחרונה, ונהג לומר לה שכך "נלחמים על הבית".
ההשלכות של המשך המלחמה על הגדה ועל המצב הביטחוני בכלל לא משכנעות את תומכיו של נתניהו, שאחרי הביקור בבית הלבן קבעו שמדובר במנהיג שנולד פעם בדור. לא תצליחו לשכנע אותם שלמעשה הוא חוזר בידיים ריקות: טראמפ לא מתכוון לצאת למתקפה נגד מתקני הגרעין באיראן, לא יתיר לנתניהו לחדש את המלחמה בעזה ויאלץ אותו להשלים את עסקת החטופים בכל מחיר.
לגבי הריביירה בעזה - היא לא תקום. הרעיון ההזוי של רכישת עזה על ידי האמריקאים יצטרף לסדרה של ציוצים מההזיות של טראמפ. ואנחנו נישאר עם מה שהיה - ועם חמאס שימשיך לשלוט בעזה.
3.
במשרד החוץ, על קיר שמציין את חללי שירות החוץ במלחמות ישראל, מופיע שמה של עדנה פאר - מזכירה בשגרירות בפרגוואי שנרצחה ב-1970 על ידי שני פלסטינים, שהגיעו לאסונסיון הבירה במסגרת תוכנית סודית של הממשלה לעודד הגירה מעזה. מי שירצה, ילמד על ניסיונות רבים מאז 1967 של ממשלות ישראל לעודד הגירה מעזה, שלא הבשילו לטרנספר של ממש. במילים אחרות: שני מיליון העזתים לא הולכים לשום מקום.
4.
"אני אומר כל חיי את האמת", אמר יואב גלנט בראיון שהעניק לנדב איל במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" בסוף השבוע. אכן, הוא דיבר אמת, והשיב ביושר לשאלות הקשות ביותר שמלוות את כולנו מאז 7 באוקטובר. ניכר מהראיון שהוא פעל בקור רוח, והנהיג את מערכת הביטחון להישגים בלתי נתפסים בכל הזירות. פיטוריו על ידי נתניהו עשויים להתגלות ככרטיס ירוק שיסייע לו להגיע לכל יעד שיבחר.
5.
בשעה שצפיתי בשחרורם של שלושת החטופים, והוצפתי בדמעות, שלפתי את ספרו של פרימו לוי "הזהו אדם" המתאר את תקופת כליאתו באושוויץ: "אתם המוצאים מאכל חם ופני ידיד בשובכם הביתה עם הדמדומים: התבוננו וראו הזהו אדם העובד בביצה הקרה; הוא, שאינו יודע מנוחה ונלחם למען פת לחם זעירה. שעבורו 'כן' או 'לא' לבן מוות היה".
ועדיין - זו לא שואה. יש לנו מדינה עצמאית, ונוכל לכל אויבינו. המסקנה שלי ממה שראינו: התיקון המיוחל יגיע כשניפטר מהממשלה הנוכחית והעומד בראשה, שהביאו עלינו את המצב המבהיל הזה.
לגבי הריביירה בעזה - היא לא תקום. הרעיון ההזוי של רכישת עזה על ידי האמריקאים יצטרף לסדרה של ציוצים מההזיות של טראמפ
