ברק יצחקי ממש מתעקש שבית"ר ירושלים לא רצה לאליפות, "אנחנו עוד לא שם", הוא מצטנע אחרי ניצחונות או הפסדים, הבעיה היא שהקבוצה שלו מאמינה לו ולכן לא מרגישה מחויבות מיוחדת כדי לנצח את הפועל חדרה.
בשביל מה יצחקי צריך את העמדת הפנים הזו? בית"ר רצה לאליפות, אם היא לא הייתה רצה לאליפות היא לא הייתה נלחמת להביא את עומר אצילי ומחכה בקוצר רוח להחלטה של הרב שלו. היא גם הייתה מקבלת את אבישי כהן, המגן בעל המינוי ליציע הכבוד בבלומפילד. אבל מכבי ת"א רואה בה איום ממשי, ולא שיחררה לה שחקן שעלול לחזק אותה גם אם היא עצמה לא סופרת אותו. ספק אם ז'רקו לאזטיץ' יודע מי זה אבישי כהן, אבל מכבי רואה אותו וחששה ממקרה דן ביטון 2.
בית"ר גם משחקת כמו מועמדת לאליפות, לא יהיה מופרך לטעון כי היא הייתה הקבוצה הטובה יותר ב-1:1 מול מכבי ת"א, ואם הפנדל של ירדן שועה היה נכנס אז היה נעשה צדק. הצהובים-שחורים ששיחקו בכתום נראו כמו בעלי הבית בבלומפילד, כמו קבוצה עוצמתית שיכולה לעשות שער מכל מצב. כך בדיוק אלמוג כהן ויצחקי חלמו להיראות בתחילת העונה. עם כל הכבוד להצהרות המאמן - אף אחד לא חולם בישראל על הגעה לפלייאוף העליון דרך המקום השישי.
אולי בבית"ר מבוהלים מההצלחה המיידית, אולי הם רצו עונת בנייה, אבל המציאות בחרה לפנק את הקבוצה פעמיים: גם הכל מתחבר לה, וגם מכבי ת"א ומכבי חיפה במשבר. נכון, ההגנה לא מספיק טובה, אבל זה לא שההגנות האחרות מורכבות מבוגרי נבחרת גרמניה. לעומת זאת, תחפשו בסגלים האחרים ולא תמצאו שחקן כמו שועה.
יצחקי היה במכבי ת"א והוא יודע שבסופו של דבר הפערים הכלכליים עושים את שלהם, ולכן צריך לנצל כל עונה כזאת שבה לעשירות שום דבר לא הולך. הזדמנות כזאת עשויה לא לחזור בשנים הקרובות, בעונה הבאה גולדהאר ושחר יכולים לקנות ממנו את כל הכוכבים ולהחזיר את בית"ר לתוכנית המקורית שלה: לסיים בצמרת, בלי להתחייב על מיקום. יצחקי יכול להיזכר כמי שהחזיר את בית"ר להיות רלוונטית, אבל אליפות תשים אותו בהיכל התהילה.
בשביל מה יצחקי צריך את העמדת הפנים הזו? אם בית"ר לא הייתה רצה לאליפות, היא לא הייתה נלחמת להביא את אצילי ומחכה בקוצר רוח להחלטת הרב שלו. ההצהרות של המאמן גורמות לשחקנים שלו לא להאמין בעצמם
