"אחרי 491 ימים של גיהינום חזר אלינו אור. הוא היה כלוא במנהרות חמאס, מנותק מהעולם, מחייו, ממשפחתו. 491 ימים שבהם כל דקה הייתה מלחמה - פיזית, נפשית, רגשית. אתמול, אחרי שנה וארבעה חודשים, ראיתי את אחי שוב. חיבקתי אותו, אבל זה לא היה אותו אור שיצא מהבית ב-7 באוקטובר. אור חזר במצב גופני ירוד. במשך 16 חודשים היה יחף, רעב ובפחד תמידי שכל יומו הוא האחרון", כך תיאר אמש טל לוי, אחיו של אור לוי ששוחרר משבי חמאס.
טל הוסיף בכאב על הבשורה הקשה שאליה חזר אור: "הפחד הכי גדול שלו אושש כשהוא יצא לחופשי. במשך 491 ימים הוא חיכה להגיע לעינב, הוא גילה את זה רק אתמול. אתמול סוף כל סוף הוא פגש את אלמוג. אלמוג שאל, למה לקח לך כל כך הרבה זמן לחזור? בזמן שאור היה בחושך, מקבלי ההחלטות ידעו מה מצבו ולא עשו את כל מה שצריך".
על התנאים המחרידים בשבי אמרה אמו גאולה: "שאלתי אותו אם היה לו קר, אז הוא אמר שלא מרגישים שם הבדלי טמפרטורות. הוא אמר לנו - 'לא הרגשנו אם קיץ או חורף'". האם סיפרה עוד כי אור חשב שגם אלמוג סרוסי - שנרצח לצד הירש וארבעה חטופים נוספים במנהרה - שוחרר: "הוא היה משוכנע שהירש ואלמוג חזרו".
משפחתו של אלי שרעבי מסרה אף היא הצהרה, בבית החולים שיבא בתל השומר. שרון, אחיו של אלי, פנה לראש הממשלה בנימין נתניהו: "יש עדיין בעזה 76 חטופים וחטופות שזועקים שנציל אותם. ישבתי איתך הרבה מאוד פעמים. הבטחת וקיימת להשיב את אלי בחיים, אבל המלאכה עדיין לא תמה. כשאני רואה את אלי, אוהד ואור, חטופים וחטופות אחרים ששבו אלינו, אי-אפשר שלא לחשוב על המשפט 'את אחי אנוכי מבקש'. קח החלטות אמיצות. מדובר בזמן קריטי להצלת חיי אדם. כל שנייה שחולפת עשויה להציל חיים ממנהרות חמאס, מהאויב האכזר שטבח בנו ב-7 באוקטובר".
מוקדם יותר, מסרה גם משפחתו של אוהד בן עמי הצהרה מבית החולים איכילוב. בתחילת הצהרתם, בני משפחת בן עמי בירכו "שהחיינו".
אלה, ביתו של אוהד, דיברה על הרגעים שבהם צפתה בו לראשונה על המסך ב"טקס" שערך חמאס: "הייתי בטוחה בעצמי שאראה אותו ואהיה חזקה, שלא אישבר, אך ברגע שהוא הלך מולי על המסך קרסתי על הרצפה בצרחה: 'סליחה'. בעודו עולה לבמה, הסתכלתי על הכתפיים שלו, על הרזון, על השבריריות ועל הפנים הנפולות. הצרחות והבכי לא פסקו, כי מה שכולכם ראיתם בטלוויזיה אתמול, המראות הקשים, הנוראיים, שבא להעיף את הטלוויזיה לרצפה - זה אבא שלי, שעבר זוועות. עוד לא התחלנו בכלל לשמוע ולהתעמק בתופת ובגיהינום שבו הוא היה. למזלנו, יש לנו איתו מעכשיו את כל החיים".
היא המשיכה והדגישה כי המאבק לא נגמר: "מאחור נשארו עוד 76 חטופים, 76 אחים שלנו. הם נמצאים עמוק במנהרות חמאס, עמוק בגיהינום, תחת ידי מחבלים שאחראים ל-7 באוקטובר. אם קודם משימת חיי הייתה להעביר את הדחיפות בשחרור החטופים, עכשיו, אחרי שאבא שלי חזר, אני מבינה כמה זה הרבה יותר גרוע ממה שחשבתי. לא נוותר עד שהחטוף האחרון בבית. אני פונה לקבינט - ראיתם את התמונות אתמול ביחד איתנו, אתם מבינים שחייבים להחזיר את כולם".
מצבם הקשה של שלושת השבים טילטל את בני המשפחות ואת הציבור, אך התמונות המצמררות לא הפתיעו את המומחים שכבר חודשים מתריעים על מצבם המידרדר של החטופים.
"גם בפעם הבאה נראה תמונות דומות, אולי קיצוניות יותר, אנשים חלשים, רזים, חיוורים ומדוכאים. זה מה שנראה חיצונית, מובן שיש עוד הרבה פגיעות שאנחנו לא רואים, ואלה יתבררו רק לאחר צילומים ובדיקות דם, תהליך שייקח שעות, אולי אפילו ימים", הסביר ד"ר אמיר בלומנפלד ממערך הבריאות של מטה משפחות החטופים, לשעבר ראש ענף טראומה בחיל הרפואה. כמו מרבית הציבור הישראלי, גם לד"ר בלומנפלד, תמונות השחרור מאתמול הזכירו אירועים טראומטיים בהיסטוריה של העם היהודי. "הגיע הזמן להתחיל להשתמש בדימוי לשואה. עד היום אמרו לי להימנע מכך, אבל אני מרגיש כעת שזו ההקבלה שצריכה להיות".
פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות במטה משפחות החטופים, הדגיש גם הוא כי "אף אחד לא צריך להיות מופתע ממצבם של החטופים ששוחררו". לדבריו, המידע היה גלוי וידוע למקבלי ההחלטות כבר לפני שנה. "התרענו שוב ושוב שהשבי מוביל לפגיעות קשות, לסכנת חיים ולנזק בלתי הפיך".
