מספרים על הכנר האגדי אייזק שטרן, שיום אחד נתקל בו מישהו במנהטן ושאל כיצד להגיע לקרנגי הול, אולם הקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית בניו-יורק. שטרן חשב רגע והשיב לשואל בשלוש מילים: Practice, Practice, Practice. גם הדרך להיכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן בתל-אביב – ביתה של הפילהרמונית הישראלית, מצריכה תרגולים רבים, ולא רק בשל מצוקת החניה באזור. מוזיקה קלאסית היא טעם נרכש שמצריך זמן, ומי שלא הגיע אליה בינקותו והמשיך להיחשף ולהעמיק בה בשנים שבהן החל לעצב את אהבותיו המוזיקליות, יתקשה להפוך לחובב קונצרטים בהמשך חייו.
גם בתזמורת הפילהרמונית הישראלית יודעים זאת. בשנה הבאה יציינו 90 שנה לקונצרט הבכורה שלה, שעליו ניצח ארטורו טוסקניני והתקיים ביריד המזרח בתל-אביב. טוסקניני הוא היום רחוב ליד ההיכל. גם הכנר ברוניסלב הוברמן, אחד משני מייסדי התזמורת, הוא שם הרחוב שבו מנגנת התזמורת. העבר של הפילהרמונית נוכח לא רק במפגש הרחובות, אלא בכל פעם שמגיעים לקונצרט בהיכל התרבות.
אין עוד היכל מוזיקה בארץ המייצר אצל הבאים בשעריו תחושת התרוממות וציפייה כאלו. אלא שאותה חרדת קודש הנלוות לעיתים למוזיקה קלאסית, היא גם אחת הסיבות שהיא מתקשה לעבור לדורות הבאים. כדי למשוך קהל חדש וצעיר יש לעשות מעשים, אחרת הפילהרמונית לא תהיה התזמורת שמנגנת על הטיטניק בעת שקיעתה, היא עלולה להיות הספינה עצמה. אחד מאלו שמובילים את השינויים האלו הוא יאיר משיח, מזכ"ל התזמורת בשנתיים האחרונות. לצידו נמצאים שם עליזה מיויס, מנהלת הפעילות האמנותית, והמנהל המוזיקלי המנצח להב שני, שנכנס לנעליו הענקיות של מאסטרו זובין מהטה.
משיח, 57, נגן טרומבון ומנצח, בעל רזומה עשיר בניהול תזמורות וגופי תרבות בארץ, אומר שלדעתו הפילהרמונית היא הגוף המקצועי ביותר שבו יצא לו לעבוד: "יש כאן את הסטנדרטים הכי מקצועיים. אין פוליטיקה, וכל החלטה מתקבלת לגופו של עניין. מה שמייחד את הפילהרמונית הוא שהנגנים בה הם גם הבעלים, ולכן יש להם מעורבות ומחויבות. נגן יודע שכשהוא מתקבל לתזמורת הוא ייצא ממנה לגמלאות, וזה הבית. אין חסרונות בקביעות הזו כי יש חילופי דורות טבעיים, ומחצית מהנגנים היום הם מתחת לגיל 45. הרמה שהנגנים נדרשים לה גבוהה מאוד, ואני רואה זאת גם כנגן פעיל בעברי. הם בכושר גבוה ואין תופעות של נגנים שנמצאים כאן רק בגלל הקביעות".
חלק מהשינויים שעוברת הפילהרמונית בשנים האחרונות הוא הניסיון לפתוח את השורות לקהל צעיר שיתאהב בעולם הקלאסי. וכך, לצד קונצרטים לצעירים ואפילו לזאטוטים, יש את סדרת "הפילהרמונית בג'ינס", פסקול חי לסרטים כמו "שכחו אותי בבית" ו"אי.טי", וכעת את "קונצרט בקטנה", שיתקיים הערב בבית המכולות בנמל יפו, בשיתוף צוות דבק של עיריית ת"א ובו יבוצעו, אחרי הדרינקים בפתיחה, יצירות קצרות באורך של שמונה דקות – ובהן למשל פרקים מהסימפוניה ה-40 של מוצרט ומ"הספר מסביליה" של רוסיני, המוכרות כנראה גם למי שאינו מגדיר את עצמו כשוחר קונצרטים.
לדברי משיח, "קונצרט בקטנה" לא נולד מתוך שינוי הייעוד של התזמורת, אלא מרצון למשוך קהל נוסף: "אלו יצירות שמותאמות לקהל שיש לו היכרות ראשונה עם המוזיקה הקלאסית, וברגע שאתה משנה את האיוונט אתה מנגיש אותה. ולצד זה, יש קהל 'לגיטימי' שאנחנו גורמים לו להכיר את הפילהרמונית עם יוצרים ויוצרות במוזיקה הישראלית, כמו למשל מירי מסיקה, שלומי שבן, תיסלם ואחרים. אנחנו רוצים לפנות לקהל שמגיע לשמוע את הפילהרמונית גם דרך מוזיקה אחרת, וככה אנשים שלא שמעו אותנו מגיעים ואולי הם יבואו לשמוע עוד משהו".
יש ניסיון לשילובים כאלו גם עם כוכבים צעירים יותר מהפופ העכשווי ומהמוזיקה הים-תיכונית?
"זה תלוי. הופעה עם הפילהרמונית דורשת חומר לשעה ו-40 של קונצרט, וצריך שהחומר המוזיקלי יהיה חומר שאפשר לעבוד איתו – הן לזמר והן לתזמורת של 80 איש. יש גם את הצד הכלכלי, ואנחנו מחפשים שמי שיופיע איתנו ימלא את ההיכל. לא פוסלים אף אחד, אבל לא מגיעות אלינו פניות מהכיוון ששאלת עליו".
חלק מהפנייה לקהל חדש מחייבת הנגשה בדיגיטל, אני מניח שאין כוונה להפוך את בטהובן לכוכב טיקטוק?
"לעולם לא נעשה מניפולציות זולות על החומר עצמו או על המלחין, אבל למדנו שכשאנחנו מספרים את הסיפור נכון ומספרים לקהל על יצירות – ודווקא מהמאה ה-20 ומהמאה ה-21 וגם על מוזיקה של מלחינים ישראלים, הקהל מתחבר. התוכנייה של הקונצרט היא דיגיטלית וכבר לא פונה למוזיקולוגים, אלא לשוחרי תרבות שרוצים לדעת על היצירה ועל הרקע ההיסטורי והסוציאלי שלה, כדי שאנשים לא יחששו לשמוע מוזיקה לא מוכרת".
ומה אומרים הצעירים? נופר מור, בת 22: "אני עוקבת אחרי הפילהרמונית באינסטגרם וראיתי פרסום על הקונצרט. בגלל שזה היה עם דרינק ראשון בחינם ולא ארוך זה סיקרן אותי, והחלטתי לבוא עם אחותי. לפני הקונצרט היה די-ג'יי וכולם היו צעירים, מה שמאוד הפתיע אותי. בקונצרט עצמו להב שני דיבר איתנו, נתן לנו לבחור יצירות ואמר שאנחנו יכולים לצלם, אז העלינו הכל לסטורי".
משה לבהר, בן 30: "הגעתי לקונצרט בעקבות המלצה של חברה טובה. היא שלחה לי פוסט על האירוע, וזה סיקרן אותי. לא יצא לי בעבר ללכת לקונצרט, אבל החלטתי לנסות – במיוחד כי האווירה נראתה קלילה, עם מוזיקה ושתייה. כשהגעתי, הופתעתי לטובה מכמות הצעירים בקהל – דמיינתי שיהיה בעיקר קהל מבוגר. זה היה הרבה יותר מהנה ממה שציפיתי. אני חושב שאם רוצים למשוך קהל צעיר, חשוב שהתזמורת תמשיך להיות נוכחת במדיות הדיגיטליות ולדבר בגובה העיניים, כך שמוזיקה קלאסית לא תיתפס כמשהו שמיועד רק לקהל מבוגר. אחרי החוויה שלי סיפרתי לחברים נוספים, שהסתקרנו וביקשו שאעדכן אותם על קונצרטים דומים בעתיד".
ייתכן שהחינוך למוזיקה קלאסית צריך להתחיל מחשיפה בגיל בית ספר. משיח מספר על הפעילות הענפה של הפילהרמונית בנושא, גם בפריפריה ובמגזר הדרוזי והערבי: "אנחנו מגיעים לבתי הספר, אבל זה עדיין צריך להיעשות בהסכמה ולא בכל מקום זה פשוט. מחקרים מוכיחים שהאקלים ישתפר אם הילדים יכירו מוזיקה קלאסית. אבל יש עדיין חסמים גם אצל חלק ממקבלי ההחלטות. ההיכרות האחרונה שלהם עם המוזיקה הקלאסית הייתה לפני 25 שנה ויש להם דעות קדומות שזה משעמם. ואני אומר להם, 'אל תפסלו מראש, אלו קונצרטים אקטיביים ומונגשים".
מאז כניסתך לתפקיד, האם מצאת במשרד התרבות אוזן קשבת?
"אנחנו מנהלים מול משרד התרבות דיאלוג פורה לגבי התקציב וההדגשים בתוך התקציב, ואני מתרשם שהם מכירים בחשיבות התזמורת. אני מגלה שם אוזן קשבת ומקווה שגם ההקצבה תהיה ראויה. ועדיין, המאבק שניהלנו במשך שנים סביב אחוז התקציב לתרבות הוא עדיין נמוך. בחו"ל הסבסוד מהמדינה הוא כ-90 אחוז מתקציב התזמורת, וכשהם מבינים שכאן זה רק 12-13 אחוז, הם שואלים אותי איך אני עושה את זה. יש לנו מזל גדול מאוד שיש אנשים טובים שהפילהרמונית חשובה להם, ואלו לא רק התורמים".
המלחמה לא פסחה על עולם התרבות. עד כמה היא השפיעה כשאתם יוצאים לחו"ל או כשאתם רוצים להביא לכאן אמנים?
"יש בעיה תמידית מאז המלחמה והיא לא בעיה ייחודית של הפילהרמונית. בשיא המלחמה היו אמנים שחששו להגיע, אבל אף אחד לא ביטל והעונה הקודמת התקיימה במלואה. יש לנו אתגר להתאים את עצמנו למציאות הקשה. יש לתזמורת הפילהרמונית שם ואנשים עדיין רוצים להופיע איתה, גם כאקט של הזדהות. אנחנו התזמורת הישראלית ומייצגים את התרבות של מדינת ישראל. בחודש הבא נטוס לניו-יורק ומשם לחוף המערבי, ובמאי ננגן עם התזמורת של מינכן לרגל 80 שנה לסיום המלחמה. באוקטובר נפתח את העונה של הקרנגי הול, ונכון לכרגע הכל מתקיים. אז למרות הכל, בזכות היכולות של התזמורת יש עוד מקומות שבהם מחכים לנו". •
נופר, בת 22: "ראיתי פרסום באינסטגרם על הקונצרט. זה סיקרן אותי והחלטתי לבוא עם אחותי. כולם היו צעירים וזה מאוד הפתיע אותי. העלינו הכל לסטורי"
