בצוות המו"מ הישראלי רואים בהודעת חמאס אמש, שלפיה בארגון הטרור דוחים את שחרור החטופים עד להודעה חדשה, הפעלת לחץ צפויה של חמאס - שמטרתה מקסום ההישגים מצד אחד, והמשך הפעלת הטרור הפסיכולוגי מצד שני.
ההודעה כשלעצמה לא שומטת את הקרקע תחת העסקה, וצוותי המו"מ עושים מאמצים להתמודד עם האתגרים שחמאס מציבה באופן שיאפשר את המשך מימושו של ההסכם. במילים אחרות: בישראל חושבים שזה שריר של חמאס, ולא שבירת כלים. גם המתווכות, בלחץ אמריקאי, יעשו מאמץ להחזיר את חמאס לתלם בימים שנותרו עד הפעימה בשבת הקרובה.
מה גרם לחמאס לעשות את השריר הזה? לגורמי המקצוע בישראל יש כמה הסברים אפשריים. הראשון, שורת ההתבטאויות של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל השרים בדבר חזרה ללחימה. השני, התנאים שישראל הציבה לשלב השני שכוללים הגלייה של חמאס ופירוק הזרוע הצבאית של ארגון הטרור. השלישי, התוכנית של טראמפ שהפתיעה את חמאס. והרביעי, שבישראל מעריכים שהוא הסיבה המרכזית: מאמץ של חמאס למקסם את הלחץ בעניין הכנסת הסיוע ההומינטרי ולבוא חזקים יותר להמשך המו"מ.
כמה שעות לאחר ההודעה אמרו בארגון הטרור כי "דחיית שחרור האסירים היא מסר אזהרה לישראל וכדי להפעיל לחץ לעמידה קפדנית בתנאי ההסכם. חמאס פרסם את ההודעה הזו בכוונה חמישה ימים שלמים לפני המסירה, על מנת לתת למתווכות הזדמנות מספקת ללחוץ על ישראל לממש את התחייבויותיה, ולהשאיר דלת פתוחה למימוש ההחלפה בזמן". נתניהו קיים אמש התייעצויות ביטחונית, והקדים לשעות הבוקר את ישיבת הקבינט שהייתה אמורה להתקיים הערב.
העסקה הזאת התחילה ברגל שמאל. חמאס עיכב את העברת רשימת השמות הראשונה, נזכיר, מה שדחה בכמה שעות את תחילת הפסקת האש. זה נפתר, וחמאס עמד בפעימות ואפילו הקדים את השחרור לשעות הבוקר. את המשבר הבא חוללה ישראל סביב אי-שחרורה של ארבל יהוד בשתי הפעימות הראשונות. בעקבות לחץ ישראלי כבד, ובסיכום עם המתווכות, היא שוחררה בפעימה ביום חמישי שלא תוכננה במקור, בנוסף לפעימה הרביעית בשבת ב-1 בפברואר. עד שהגיע הסיכום, ישראל עצרה את פתיחת ציר נצרים.
כבר בישיבת הממשלה שאישרה את העסקה, נשמעו התבטאויות מצד שרים ובכירים שדיברו על חזרה כמעט ודאית ללחימה אחרי שחרור 33 החטופים, ואמרו שהסיכוי שישראל תגיע לשלב הוא אפסי. אחר כך, כאמור, הציבה ישראל שורת תנאים לשלב השני שהוא שלב סיום המלחמה: החזרת כל החטופים, הגליית מנהיגות חמאס, פירוק הזרוע הצבאית שלו ואי-מעורבתו ביום שאחרי ברצועה. נתניהו אף הודיע על שינוי הרכב צוות המו"מ והעמיד בראשו את מקורבו השר רון דרמר ואת מתאם השו"ן גל הירש. הדבר נתפס כהרחקה והחלשה של גורמים שתומכים בהגעה לשלב השני, שנתניהו העריך שילחצו עליו להתגמש.
לזה יש להוסיף את ההתחמקות הישראלית מהגעה לדוחא לפתיחת המו"מ על השלב השני. נתניהו הגיע לסיכום עם השליח סטיב וויטקוף שהמו"מ יחל בפגישה ביניהם בוושינגטון, ואחר כך וויטקוף ינהל מסע דילוגים בין הצדדים. רק בשבת שלח נתניהו צוות לדוחא, בהרכב שונה ועם מנדט מוגבל מאוד לעסוק אך ורק בשלב הראשון של העסקה. ישראל הודיעה שהשיחות על השלב השני ידחו עד שהקבינט יקבע את המנדט של המשלחת.
השיא הגיע בתוכנית הגרנדיוזית של טראמפ לפינוי תושבי עזה לטובת השתלטות ארה"ב על הרצועה ושיקומה. רק אתמול אמר הנשיא בראיון ל"פוקס ניוז" כי הפלסטינים לא יוכלו לחזור לעזה, בשונה ממה שאמר במסיבת העיתונאים לצד נתניהו. הדברים הלכו והתפתחו לרעתם של הפלסטינים.
בנובמבר 2023 פוצץ חמאס את העסקה ביום השמיני אחרי שמילא את אסמיו. נראה שגם הפעם חמאס קיבל הרבה מאוד הישגים עד כה: סיוע הומינטרי רב, חזרת מאות אלפי עזתים לצפון הרצועה, נסיגת ישראל מציר נצרים, פתיחת מעבר רפיח ליציאה של מאות עזתים למצרים בכל יום ושחרור מאות אסירים כולל אסירי עולם.
איזה מנופי לחץ יש עכשיו לישראל מול חמאס? אם חמאס שובר את הכלים, המשמעות היא חזרה ללחימה בגיבוי אמריקאי מלא. ישראל הרבה יותר משוחררת מבעבר, כשברקע הדברים ביטל ממשל טראמפ את אמברגו החימושים. שחרור האסירים ממילא אמור להתקיים במקביל לשחרור החטופים, אך ישראל יכולה לעצור את הכנסת הסיוע האמריקאי, לחזור לציר נצרים, לסגור את מעבר רפיח ולהישאר בציר פילדלפי (ישראל אמורה להשלים את הנסיגה ביום ה-50).
זמן קצר לאחר הודעת חמאס אמר שר הביטחון ישראל כ"ץ כי ההודעה היא "היא הפרה מוחלטת של הסכם הפסקת האש והעסקה לשחרור החטופים. הנחיתי את צה"ל להיערך ברמת הכוננות הגבוהה ביותר לכל תרחיש אפשרי בעזה ולהגנה על היישובים. לא נאפשר חזרה למציאות של 7 באוקטובר".
סביר להניח שישראל לא תמהר לשבור את הכלים לפני שיהיה ברור שהאשמה היא של חמאס. בכיר ישראלי שנשאל איזה מנופי לחץ יש לישראל על חמאס השיב במילה אחת: "מלחמה". אבל למרות הכל, ההערכה בישראל היא שחמאס לא רוצה לפוצץ את העסקה ובסוף יימצא פתרון, גם אם ברגע האחרון.
