בבוקר 7 באוקטובר עבד שגיא דקל-חן סמוך למסגרייה בקיבוצו, ניר עוז, על אחד האוטובוסים הישנים שהוא כה אהב לשפץ.
"הוא היה בין הראשונים שזיהה חדירה של מחבלים והוא הזעיק את כיתת הכוננות", סיפר בעבר אביו, פרופסור יונתן דקל-חן. "הוא וחבריו עשו את מה שהם יכלו בשעות הראשונות, הכל מתוך אמונה שצה"ל תכף מגיע".
במהלך הלחימה חזר שגיא לביתו, דאג שאביטל אשתו ושתי בנותיהם הקטנות נעולות היטב בתוך הממ"ד ואז יצא החוצה וחזר להילחם ולנסות להדוף את המחבלים. "ב-09:30 איבדו את הקשר איתו", סיפר אביו. "הוא נחטף לעזה".
גם נעמית דקל-חן, אמו של שגיא, נחטפה על ידי מחבלי חמאס וכבר הייתה בדרך לעזה עם חברי קיבוץ נוספים, כשמסוק צה"לי חיסל מהאוויר את המחבלים. נעמית נמלטה וכשהגיע טרקטור נוסף ועליו מחבלים, שכבה על האדמה ועשתה את עצמה מתה. המחבלים הותירו אותה שם ובמשך שעתיים היא רצה יחפה בשדות, עד שהצליחה להיכנס בחזרה לקיבוץ והגיעה לבית של בתה.
