תעריף החלוץ המשלים במנצ'סטר סיטי לא זז בחצי השנה האחרונה. מכרתם את חוליאן אלבארס לאתלטיקו מדריד ב-75 מיליון יורו, אמרו בפרנקפורט, אז בבקשה – עומאר מרמוש אחד יעלה לכם 75 מיליון יורו. תודה.
זה הרבה כסף, ואולי בסיטי היו מהססים אלמלא היה גם הרבה לחץ. מרמוש פרח מאוחר, התברבר בגרמניה בלי להותיר חותם, והגיע לפני שנה וחצי לפרנקפורט בהעברה חופשית מאחר שוולפסבורג לא ראתה טעם בלשמור עליו. אחרי עונה טובה ב-2023/24, הייתה לו חצי שנה פנומנלית בגרמניה, עם 20 שערים ו-14 בישולים – מה שהספיק כדי להפוך אותו למלפפון רותח – אבל כזה שלא באמת הצליח במפעל או מועדון גדולים. רק סיטי הייתה מוכנה לשים סכום כזה, ועוד עבור שחקן שלא מיועד להוביל את הקבוצה אלא לסגור פינה.
אבל אם מניחים בצד את חובת ההוכחה לזמן ארוך ותג המחיר חסר הפרופורציות (טרנספרמרקט העריך את שוויו בעונה שעברה ב-6 מיליון יורו, והשנה העמיד אותו על 60 מיליון), אפשר להבין מדוע לא היה מדובר במהלך של פאניקה.
התנאים היו מושלמים עבור שני הצדדים: סיטי ידעה שהיא מקבלת שחקן התקפה מגוון בשיא הכושר שיוכל להיכנס מיד להרכב ולמלא חיסרון בולט, לפעמים לא פחות מאשר זה של רודרי במרכז השדה; המצרי לא היה זקוק להתאקלמות או תשלום שכר לימוד, בגלל שהמצב העגום של סיטי, הן מקצועית והן מבחינת הפציעות, איפשר לו לתפוס מיידית מקום ולהתחיל להשפיע. הוא שיחק מצוין מהרגע הראשון, ורק ה-VAR הרס לו את הספתח. אתמול אפילו הטכנולוגיה לא עמדה בדרכו, כששער הבכורה שלו בסיטי הפך לעוד אחד, ואז עוד אחד, ובסך הכל שלושער ב-0:4 על ניוקאסל (ג'יימס מקאטי השלים) שהחזיר את סיטי למקום הרביעי.
ההשתלטות וההקפצה
מה שמרמוש נתן לסיטי אתמול היה בדיוק, אחד לאחד, מה שפפ גווארדיולה שיווע לו. אחרי שאלבארס עזב, פשוט לא היה אף שחקן בסגל שיודע לעשות את זה – לשחק מתחת לארלינג הולאנד, לנצל את השטחים שפותח הנורווגי, לייצר מצבים בעצמו ובעיקר להביא לקבוצה יכולת כיבוש איכותית.
מול ניוקאסל הוא קיבל כדור ארוך מאדרסון (הפך למלך הבישולים בכל הזמנים בין שוערי הפרמייר-ליג עם שישה), השתלט וסיים בהקפצה יפהפייה; ידע גם להגיע מאחור ולהתמקם מצוין ברחבה כדי להפוך את כדור הרוחב של סאביניו לשער; והשיג את שלושת כיבושיו תוך 14 דקות, מ-19 ועד 33, כדי לגמור כבר במחצית הראשונה יריבה חזקה.
לפני שהראה לקהל מה הוא שווה, לקח לו מעט מאוד זמן לשכנע את החברים באימון. ארלינג הולאנד, למשל, התפעל: "יש בו משהו מיוחד. הוא עומד להיות שחקן פנטסטי בקבוצה שלנו". כשהיריבות מתמקדות בו ובהולאנד, האגפים נפתחים וסיטי זורמת כמו פעם. יש עוד שחקנים בעולם שיכולים למלא את הפונקציה הזו, וגם להחליף את הנורווגי בעמדת החלוץ המרכזי במקרה הצורך – אבל אין הרבה שחקנים שיכולים לעשות את זה כל כך טוב. וזה בדיוק מה שפפ מקווה, שהיכולת עד כה, ובטח השלושער, זו רק ההתחלה.
הבעיה המרכזית היא שהמנג'ר ממש צריך שההמשך יגיע ביום רביעי. במדריד. בברנבאו. נגד אלופת אירופה. כפי שקרה לה לא מעט השנה, סיטי נחנקה בדקות הסיום מול ריאל במשחק הראשון של פלייאוף העלייה לשמינית הגמר, כשיתרון 1:2 הפך להפסד 3:2. הסיכוי בגומלין נראה נמוך מאוד לאור התוצאות שאלופת אנגליה משיגה השנה, אבל מרמוש הוא נשק סודי שקיבל רק שש דקות בחצי הראשון של המפגש. סיטי תהיה חייבת להבקיע, זה מה שהוא עושה.
עוד באירופה. ריאל ואתלטיקו מדריד (1:1 מול אוסאסונה וסלטה ויגו בהתאמה) איבדו נקודות, וברצלונה תוכל לעלות מחר למקום הראשון בספרד אם תנצח את ראיו וייקאנו; משחק העונה בגרמניה הסתיים ב-0:0 בין לברקוזן לבאיירן מינכן, שמובילה בשמונה נקודות; נאפולי חזרה מהמשחק נגד לאציו עם 2:2, וניצחון חוץ הערב על חשבון יובנטוס בדרבי ד'איטליה יהיה שווה לאינטר עלייה לפסגה.
