אמא שלי, שמביטה מהצד על הסבל של הבולגרים, אומרת שהקבוצה שבחרנו פשוט כפוית טובה.
והיא עוד לא מכירה את כל התמונה: למשל האוהד רוני חנניה, שבייאושו נסע לאחרונה לקבר של אברמיקו בכר, הרב המיתולוגי של מכבי יפו, כדי לבקש ישועה; או שמואל יוחנן, שבכל בוקר משחק מספר שחלם על ניצחון, ואז מתבדה; או שמואל מיוחס, שבהפסד האחרון תיאר בכאב איך תמיד, אחרי שלא מנצחים, הדג של שישי לא נבלע לו, הסלט תפל, החמין לא מתעכל. מאז 1 בנובמבר כלום לא טעים.
אתם לא מכירים את האוהדים של יפו. הלב נשבר ממה שקורה ביציע. מהתסכול. ממריבות בין אוהדים. מאלה שמדווחים על הבריאות. הפחד שהקבוצה תרד ליגה ותתפוגג, אחרי שפעם כבר התפרקה, הוא אמיתי.
כולם גם יגידו לכם בדיוק ממה הצרות התחילו: מהעלייה לפלייאוף העליון בשנה שעברה. כשמבטיחים שם מקום, אין חובה להמשיך לנצח. הרי כבר לא תרד. אז עשרת המשחקים האחרונים של העונה שעברה הסתיימו בשמונה הפסדים, ובלי ניצחון. האוהדים זעקו, ברור, אבל בשביל מה לשנות, להחליף מאמן וכאלה, כשההישארות בכיס? לא חבל על הכסף?
רק שעונה חדשה החלה, ואז התברר ששכחנו איך לנצח. מערכתית שכחנו. ניצחון זה שריר. מי שלא מפעיל עלול לשכוח. לבכות נגד השיטה בעונה שבה בשתי הליגות הראשונות צפוי פלייאוף עליון מהאגדות, עם ראש חץ של ארבע שיפגשו אחת את השנייה עד שייצא עשן לבן, זו כפיות טובה.
ועדיין, יש מועדונים שמנצלים את השיטה. הנקודות שצברו עד ינואר מאפשרות מהלכים כלכליים. זו יכולה להיות הפועל חיפה, שמוכרת את גיא מלמד כי הכסף על הרצפה (נראה אותה עושה את זה בסכנת ירידה), או רמה"ש מהליגה השנייה, שפתחה נהדר ועכשיו מורידה רגל מהגז עם שחרור סיטונאי. הרי אפשר לחסוך הוצאות, כשסביר שמה שצברה יספיק לפלייאוף עליון. לפחות להישארות. זה הרבה יותר מבסדר לחסוך, להתנהל בצורה אחראית, לעשות שנה פיננסית. בלב העונה, אחרי שנרכשו מינויים, תוך ניצול השיטה? זה כבר גובל בחוסר פייר-פליי. לפעמים נדמה שיש בוסים ששוכחים שהמטרה היא לא רק לעלות או להישאר. גם הקהל צריך ליהנות. לפעמים לחיות.
בשבת יכולנו ללמוד, בדרך המרגשת ביותר, על החשיבות של הפועל באר-שבע עבור יאיר הורן, שחזר ממנהרות חמאס וביקש לעבור עם המסוק מעל אצטדיון טוטו-טרנר. מאז 7 באוקטובר מועדוני הספורט הפכו למפלט ולנחמה לרבים. לסיבה לקום, לנשום. וזה לא משנה אם זו קבוצה שרצה לאליפות המדינה או אחת, מיתולוגית, שנלחמת לא לרדת לליגה השלישית.
אין צורך לדאוג ליפו. או-טו-טו, זה חזק באוויר, יבוא ניצחון. הדנ"א של הקבוצה, מאז 1949, הוא לשרוד. ובכל מקרה, תיכף הברכה של הרב אברמיקו תתחיל להשפיע. יש מי ששומר על הבולגרים.
