"להיות מנהלת בית חולים זה התפקיד הכי מדהים שיש", מכריזה הגינקולוגית ד"ר תמר אלרם, שמנהלת את בית החולים הדסה הר-הצופים, על 1,500 רופאיו ועובדיו. בתוך כך, ד"ר אלרם עדיין מקפידה לקבל פעם בשבוע מטופלות בקופת החולים כדי לשמור על קשר וקשב עם השטח. ואם זה לא מספיק, אז היא גם משוררת ואמא לחמישה ילדים שעדיין מכינה שניצלים, "כי גם אימהות היא סוג של ניהול", היא מדגישה.
"אני רופאת נשים, מנהלת את הדסה הר-הצופים כבר שבע שנים וחצי ונהנית מכל יום. אף פעם לא נשארתי יותר משלוש שנים בתפקיד אחד, אבל יש בתפקיד הזה פוטנציאל לעשייה מיטיבה", אומרת אלרם.
את העולם היא מחלקת לשני סוגים של אנשים: אלה שכל העשייה שלהם היא פנימה, כלומר לאגו, לעצמיות, להשגת כבוד, נכסים, כסף. ואלה שהעשייה שלהם היא כלפי החוץ: כלומר עשייה מיטיבה.
"זה מושג שמתבסס על התפיסה הבודהיסטית שאני מאוד מתחברת אליה ואל מבחן 'האם אני עושה מספיק'. לתפיסתי, אנחנו מחויבות כל בוקר לשאול האם אנחנו עושות מספיק כדי להיטיב עם העולם. צריך לנצל כל הזדמנות לתרגל עשיית טוב ונדיבות של הלב, שהם ערכים שכוללים בתוכם את כל הערכים האחרים. כי כשאנחנו עושים למען האחר, כנראה נהיה בענווה וביושרה ובתשומת לב וברגישות, וזו העשייה המיטיבה. גם כמנהלת בית החולים, אני מרגישה שספציפית פה בהדסה הר-הצופים יש לי הזדמנות להמון עשייה מיטיבה".
אוקיי, אבל אנחנו במציאות הישראלית, אז בכל זאת – מה הקשיים בניהול בית חולים?
"אני מעדיפה לבחור במילה 'אתגרים' במקום 'קשיים', והם רבים בעיניי, בעיקר ארגוניים. אבל באמצעות חוכמת הלב, הניסיון, הסבלנות ויכולת ההקשבה אפשר כמעט תמיד להגיע לעמק השווה. באשר לישראל, בתי החולים הציבוריים שלנו מורכבים לניהול כי הם מתוקצבים בחסר, כלומר השמירה על היציבות הכלכלית שלהם די בלתי אפשרית. זה אומר גם שלפעמים צריך לקבל החלטות שתרתי משמע חותכות בבשר החי. בשונה מארגונים אחרים, אנחנו בבית החולים מתעסקים בחיים או מוות, ואם במקומות אחרים בדרך כלל מתעדפים בין דחוף ורצוי לבין 'נחמד אם יהיה', בניהול בית חולים את מתעדפת בין צריך, חייב ו'אם לא יהיה – מישהו ימות'. זה אתגר גדול וצריך לא לפספס דבר".
לדבריה, "נדבך נוסף זה התמודדות עם דילמות אתיות. מה קורה למשל אם מטופל מסרב לקבל טיפול שהצוות חושב שהוא הטיפול הנכון? ועדיין, האתגרים הרפואיים שבתוך בית החולים יותר טבעיים לי מאשר ההתנהלות הפוליטית מול גופים שונים. באתגרים שאינם רפואיים אני צריכה ללמוד מה מניע את מי שיושב מולי, ואיך גם אם יש לכאורה התנגשות בין הערכים שלנו אפשר להוביל לתוצאה מיטיבה. זה משהו שצריך ללמוד, בעיקר כשאת מנהלת צעירה", אומרת ד"ר אלרם, ומספרת על היוזמה הנוספת שהיא מקדמת, של מנהיגות מודעת, שמטרתה "ללמד שפת מנהיגות שתהווה אלטרנטיבה לשפת המנהיגות הגברית השלטת, ועל ידי כך לקדם נשים ראויות לתפקידי ניהול והשפעה".
היא נולדה באנגליה למשפחה דתית-ליברלית, כהגדרתה, ועלתה לארץ בגיל חמש. את לימודי הרפואה שלה החלה בשנת 1992 באוניברסיטה העברית, וסיימה התמחות בגינקולוגיה. היא בעלת תואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד, נשואה לדניאל, ומתגוררת ביישוב אלון, בין ירושלים לים-המלח, מעל ואדי קלט.
נוסף על הכל, כאמור, ד"ר אלרם גם כותבת שירה, וכבר פירסמה שני ספרי שירה. היוצר אביתר בנאי, שנחשף לשיריה והפך להיות חבר, מקריא את שירה "אחרי החגים" בפתח אלבומו החדש. "שירה, רפואה ומנהיגות – המשותף ביניהם זה הצורך בהשראה ובהקשבה. גם כרופאה, גם כמנהלת, גם כמשוררת – אני צריכה להיות בתשומת לב למה שקורה סביבי, להקשיב למטופלים בקשב עמוק ואמיתי. לכן אני גם מקפידה להמשיך ולראות מטופלות בקופת חולים, ובפגישות האלה אני מתרגלת את הקשב", היא אומרת.
ב-7 במארס תספר ד"ר אלרם על המפגשים הללו במסגרת כנס ההקשבה הרביעי, שיתקיים באוניברסיטת תל-אביב. "כרופאת נשים חשוב לי להראות איך קשב מדויק במרפאה מאפשר את הליווי הנכון ואת הריפוי של המטופלת. כשאני יושבת מול מטופלת ומצליחה להיות בקשב מאוד עמוק אליה, זו השראה. גם כדי להיות מנהלת ומנהיגה נדרש ממני קשב למה שהארגון צריך, בדגש על האנשים והנשים שיוצרים אותו. החוכמה היא להיות אותה אישה עם אותם עקרונות מנחים וערכים בכל התפקידים שלי, כאמא, רופאה, בת זוג, מנהלת, כי בכולם אני אותה תמר, ולכן אני גם לא צריכה שיקראו לי דוקטור", היא אומרת.
ד"ר אלרם מדגישה שמה שמנחה אותה בכל תפקידיה זו "קדושת המילה". מה זה אומר? "חובה עלינו להיות בתשומת לב מירבית למילים שאנחנו בוחרות וגם לשתיקות. ככל שאנחנו בתפקיד בכיר יותר, כך כל מילה שלנו יכולה לשנות עולם וצריך לא לנצל את זה לרעה. זה דבר שדורש מודעות ותרגול", היא אומרת, ומספרת שהיא בדיוק בדרך לפגישת חברות שמתרגלות ביחד מדיטציה בודהיסטית.
מנהלת בית חולים שעוזבת את המשרד בחמש ורבע כדי לתרגל מדיטציה עם חברות. את השראה מטורפת. מאיפה האומץ?
"אני אחראית על כל מה שקורה בבית החולים גם כשאני לא שם, וכשאני בוחרת את הצוותים הטובים ביותר אני יודעת שהם ממשיכים לעבוד גם בהיעדרי. אני לא צריכה להיות בבית החולים כדי שהדברים יעבדו כמו שצריך. בחיים לא נשארתי בעבודה עד השעות המאוחרות של הלילה. אני תמיד זמינה בטלפון ואם זה לא דחוף זה יחכה לבוקר. אני מקפידה לבחור את המנהלים והמנהלות הטובים ביותר כדי שאני אוכל למלא את עצמי חזרה. כשאת נמצאת בנתינה ובהשתדלות לנדיבות לב – את עלולה להתרוקן אם לא תעסקי במילוי עצמי".
