יֵשׁ לִי פֶּה
מִתַּחַת לָאַף,
וְגַם פֶּה בְּמֶרְכַּז הַמֵּצַח,
וּשְׁנֵי פִּיּוֹת
מִזֶּה וּמִזֶּה עַל גַּבִּי,
פֶּה גַּם בַּתַּחַת,
וּפֶה פָּעוּר בְּכַף הַיָּד,
פֶּה בַּטַּבּוּר,
פֶּה בַּבֶּרֶךְ מִיְּמִין
פֶּה בַּיָּרֵךְ מִשְּׂמֹאל,
וְעוֹד פֶּה בְּכָל עָקֵב.
וּמִבֹּקֶר עַד עֶרֶב
עוֹלָה בְּאָזְנַי זַעֲקַת
אַחַד עָשָׂר הַפִּיּוֹת:
דַּי! דַּי!
דַּי לַמִּלְחָמָה הַנִּתְעֶבֶת!