יוסי ז"ל ואלי, שחיו בבארי, נחטפו בבוקר 7 באוקטובר מביתם. לאחר קרוב ל-100 יום בשבי, נרצח יוסי בשבי. 491 ימים ולילות חיכתה אסנת מטלון להגיד את המשפט אח שלי אלי בבית. בשבת שעברה, החלום שלה התגשם.
אלי, שרד את התופת ושב בשבת הקודמת ואסנת חיכתה לו במחנה רעים עם אימם חנה. לפני כן, עברה בביתו בבארי לאסוף עבורו כמה דברים: "זאת הייתה הפעם הרביעית שלי לדעתי בבית. זה קשה לחזור לשם. זה היה בית של שמחה, בית שמארח ומכניס אורחים, ימי החג או ימי הקיץ – מבלים בבית של אלי".
לצד השמחה וההתרגשות מהשחרור של אלי אחרי תקופה כל כך ארוכה, אלי היה צריך להתמודד עם הידיעה הקשה מנשוא על משפחתו ואחיו. "הוא לא ידע על יוסי. הם אמרו לו יומיים לפני שהשתחרר", מספרת אסנת. "הוא לא דימיין שיוסי נחטף, הוא היה מנותק מהתקשורת לחלוטין, הוא לא ידע שום דבר, ורגע הידיעה הוא רגע מאוד קשה. דמייני אדם שמצפה לראות אישה ושתי בנות". למרות הקושי וחוסר הוודאות בשבי, אלי לא ויתר לרגע, "לא היה לו ספק שהוא חוזר. אלי לא סתם שרד. הוא בן אדם חזק, וכשהוא יהיה מוכן לשתף הוא יעשה זאת".
לצד תהליך השיקום והטיפול הרפואי שאלי יצטרך לעבור, אסנת מתארת שהוא חזר עם משימה. "לא סגרנו עם יוסי מעגל, ומלבדו חסרים עוד 72 אנשים. הוא חזר עם משימה של הצלת חיים. כל אחד שיוצא מהשבי יוצא בתחושה של ‘אני חזרתי ואיך אני עוזר למי שעדיין לא שב’. אשמת הניצולים היא טבעית, זה כמו שאנחנו היינו פה והם שם ואנחנו כל הזמן היינו מלאים ברגשות אשמה".
במקביל למשימה להחזיר את יוסי ואת שאר החטופים, אסנת מתארת קצת את המציאות השמחה אחרי החזרה של אלי. "קיימנו ארוחת שישי, המסורת היא הצבע המשפחתי שלנו, אלה הרגעים המרגשים", היא מתארת בהתרגשות. "יש גם איזו עייפות של הקלה. קודם לכן הייתה עייפות של ייאוש. עכשיו יחד איתו, מרימים לחיים, לכבודו, לחייו, להחלמה וריפוי, ובאותה נשימה, יוסי חוזר, אנחנו נסגור את המעגל של יוסי, כדי שאפשר יהיה באמת להסתכל קדימה".
אסנת, אחיה שרון ועוד רבים נלחמו יום-יום והקדישו את כל חייהם למאבק למען החטופים. כעת היא עם הפנים קדימה לא רק להיאבק אלא גם לשקם. "התפקיד שלי היא להיות אחות, אני תמיד הייתי האחות הגדולה, אבל זה לא רק כי אני אחות בכורה, לא כטייטל, אלא כי עבדנו בזה, זאת אומרת, לא חשבנו את זה, אבל זה משהו שנבנה, לאורך השנים".
אסנת לא מצליחה להסתיר את ההתרגשות סביב האיחוד המשפחתי וכבר יודעת מה תפקידה לתקופה הקרובה. "אני כרגע האחות של אלי, שהתגעגעה אליו קרוב ל-500 יום. וכמו שלקח לנו המון זמן להבין שאנחנו בסיוט, אז גם לוקח רגע להבין שהוא חזר, ומחכים לנורמלי, להיפגש לקפה או סתם במסעדה באמצע הדרך, לתכנן את החג הבא, להתגלגל מצחוק, להתבדח. ולזה יתווסף המון געגוע והמון אובדן. ואנחנו נחיה לצד זה, יחד עם זה. אחד הדברים הכי חכמים ביהדות הוא שנת האבל. להיזכר ולהיפרד, להשלים תהליך בריא. אבל אנחנו בטראומה מתמשכת. היינו צריכים את אלי כדי להתאבל יחד איתו על ליאן והבנות, כדי להתאבל על האח שלנו יוסי. וכמו שאני מרגישה – ככה עוד 72 משפחות מדהימות, שגם חייבות לחוות את זה. חייבות לסגור מעגל. אנחנו חייבים לסיים את כל השלבים, להביא את כולם, כדי שבאמת נוכל להבריא את העם הזה ולהתקדם קדימה."
לא סגרנו עם יוסי מעגל, ומלבדו חסרים עוד 72 אנשים. הוא חזר עם משימה של הצלת חיים
