ברגעים כאלה, של פרשה שהצחנה ממנה מתפתלת לשמיים, ומתיישבת מעל הכדורגל שלנו כמו עננה שחורה, הראשונים שהלב יוצא אליהם, אלה האוהדים. לפני הכל, האוהדים.
בעיקר כי את האהבה האמיתית לספורט, רומנטיקה שהיא חסרת גבולות, תמצאו אי שם, בירכתי ליגות א'. לאהוד קבוצה בליגה השלישית זה לרדוף אחריה דרך רפתות שכוחות אל, שאין בהן דשא, ולא מוכר ארטיק; זה לדפוק את השאסי בדרך, להישרט מדרדרים, לאלתר זווית ראייה על גבעה; זה לנסוע למגרש בבקעת הירדן ב-43 מעלות; או לעמוד 90 דקות בגשם. זה לדעת שלא רק שלא הגעת לאולד טראפורד – אין שום ויניסיוס באופק. לשם אתה לא הולך כי כיף, או בגלל כדורגל גדול. אתה הולך כי הלב – שהוא לא מבין גדול בספורט – קשר את הרגליים ומושך אותן. לשם אתה הולך כי אתה מאמין באיזשהו סמל, בשחקנים.
ואז אתה שומע כזה דבר, במסיבת עיתונאים שכמו נלקחה מעולם שלישי, ולא יכול שלא לזעוק: איך אתם מעיזים? איך אתם עושים את זה לאלה שקשרו קשרי אמון ואהבה אחריכם באש ובמים? והאמת היא שזו שאלה שצריך לשאול כל כדורגלן או עסקן, לא משנה מאיזה ליגה הוא, שנתפס במעשה נלוז כל כך: אתה, שזוכה להרוויח מהדבר שאתה הכי אוהב בעולם, שסביבך אוהדים שאיכשהו מאמינים בך, איך אתה מעז? כמה בכלל אתה אוהב את המשחק, שככה אתה נותן יד להחרבתו?
אז כן, נכון, השמועות באוויר שנים ארוכות. והאמירה, "רואים שזה מכור", או "ברור שאיקס ימכור", מרחפות על בסיס שעתי. וברור, את המוגלה היה צריך לפוצץ קודם. ועדיין צריך אומץ כדי להיכנס בתופעה בכוח, לאסוף ממצאים בעלי ערך, ולהוציא. שמות, חשדות, מה שיש.
עצוב לומר, אבל אנחנו בימים שבהם זה לא מובן מאליו לרצות לנקות. תסתכלו על מה שמתחולל במדינה שלנו. את האסונות הכי גדולים לא רוצים לבדוק.
סביר שהג'יפה הזאת, או החשד לג'יפה הזאת, היא טיפה באוקיינוס. והיא מכתימה את כולם. והיא כוללת חשודים שהם כדורגלני עבר מוכרים שאמורים לשמש דוגמה. והיא רחוקה מלהחמיא ליו"ר ההתאחדות, כי תראו מה קורה אצלו בחצר. אבל היא ניסיון לעשות משהו. חייבים לדרוש שיהיה לזה המשך. אסור לעצור פה. זה זמן טיהור. וזמן ענישה שתהדהד.
ועדיין, אתמול היה יום עצוב. יום שבו שאלנו את עצמנו מה לגבי שאר המקומות; יום שבו הרצנו בראש משחקים, או מהלכים שגרמו לנו להרים גבה, ולא נחקרו; יום שבו תהינו עד כמה נוכל להאמין לתוצאות ובעיקר ללובשי החולצות שאנחנו רודפים אחריהם לכל החורים בארץ.
יום שבו לבבות של אוהדים מלאי אהבה, וחלומות שבריריים של ליגה א', נקברו בערימה של ג'יפה.
