המעלית בבניין בעיר במרכז הארץ עולה עד הקומה ה-39, ומסלון הדירה נשקף נוף שבקצהו הים. "לא יכולתי לחזור לגור בדירת גן יותר", אומר דורון הס בכניסה לביתו החדש. "רציתי דירה מספיק גבוהה כדי שאוכל לצאת למרפסת ולראות את הים".
אל ביתו הקודם, דירת גן בהרצליה, הוא לא מסוגל לחזור. בקיץ הקודם התרחש בו האסון שפירק את חייו כשאשתו, סיגל איצקוביץ', רצחה את בנם היחיד ליאם בן השש, וגם את כלבתם.
בשבוע שעבר קבעו שלושה פסיכיאטרים שאיצקוביץ' הייתה בהתקף פסיכוטי במהלך האירוע, וחוות הדעת הדרמטית הזאת יכולה להביא לכדי ביטול כתב האישום נגדה. השלושה סברו שהיא אינה אחראית למעשיה וצריכה להישלח לאשפוז פסיכיאטרי במקום למעצר. על רקע זה החליט הס (38) להיחשף.
באחד החדרים מיצגי לגו של מגדל אייפל, ספינת הטיטאניק, רכבת הרים ועוד. הלגו היה המשחק המשותף האהוב על ליאם ואביו. "תרמתי את הלגו שליאם שיחק איתו", הוא אומר. "רק חלק לקחתי למזכרת. המשכתי לבנות מאז כי אני יודע שהוא אוהב את זה".
כחודשיים לאחר הרצח אימץ את לונה בת החצי שנה, רועה גרמנית כמו באפי. "היא הצילה אותי", הוא אומר. "אין לך סיבה לקום בבוקר, אין משמעות לחיים, ולונה התחילה להוציא אותי מהבית. ההליך המשפטי לא באמת תורם לי. מסתירים ממני מידע. הם (הפרקליטות) טוענים שבגלל שאני עד בתיק אני לא יכול להיות חשוף לכל הפרטים".
בשעות אחר הצהריים של 16 ביולי רצחה איצקוביץ' בגרזן את בנה, ואז יצאה ברגל לקניון שליד ביתם, שם איימה על עוברים ושבים. היא התעמתה עם מאבטח הקניון, שהצליח להשתלט עליה עד שהגיעה המשטרה.
מסתמן שייקבע שסיגל לא כשירה לעמוד לדין.
הס: "אני לא פסיכיאטר. חייתי איתה ולא זיהיתי שהיה פה משהו מטורף כמו שיצא בסוף. היא מעולם לא הרימה יד על ליאם. היא קילחה אותו, סירקה אותו, הלבישה אותו, הביאה אותו לגן, אספה אותו מהצהרון. היא הייתה אחראית על החינוך. אני השתדלתי יותר לפרנס את המשפחה. לא חששתי לרגע שמשהו עלול לקרות לו מאמא שלו. היא אהבה אותו הכי בעולם".
דורון וסיגל הכירו לפני כעשור בעת בילוי בבר. אחרי לידת ליאם הם נפרדו, אך בהמשך חודש הקשר. המשפחה לא הייתה מוכרת לשירותי הרווחה בהרצליה, למעט אירוע בודד שבמסגרתו הוזמנה ניידת משטרה אחרי ששכנים שמעו צעקות מהדירה.
כשאיצקוביץ' נחקרה בתחנת משטרת גלילות, היא הודתה מיד במעשים ואמרה: "אני לא יודעת מה קרה לי. הייתי באמוק, קול אמר לי לעשות את המעשה הזה".
ביום הרצח, כשברשת התפרסמו סרטונים של אשתו הולכת יחפה עם הגרזן בידה, הס היה במרחק עשרות קילומטרים מביתו – בעוטף עזה. "נסעתי לדרום כדי לדבר עם ההורים של סיגל", הוא אומר. "מדי פעם יש בעיות בין בני זוג. לרוב אני מדבר עם אמא שלי, אבל היא מחלימה מסרטן אז לאחרונה דיברתי יותר עם אמא של סיגל. באותו יום חשבתי שסיגל יוזמת ריב. זו הייתה פעם ראשונה שנסעתי אליהם לבד.
"ואז סיגל שלחה לי תמונה של הפנים שלה, עם מה שהתברר לי בדיעבד כשפריצים של דם על הפנים. אמא של סיגל הבינה מיד שזה דם ואמרה שהיא חייבת ללכת. היא רצתה לנסוע לבד. לקח לי די הרבה זמן להגיע".
המשטרה פינתה את הגופה מהבית ולא איפשרה להס לקחת מזירת הרצח חפצים. רק לאחר מכן הותר לו להיכנס לדירה, שהייתה עדיין מוכתמת בדם. "אמרו שמשטרה זו לא חברת ניקיון", הוא מפטיר. אחרי הרצח הוסיף הס על זרועו קעקוע נוסף של ליאם: שניהם והכלבה באפי צועדים במדרגות לגן עדן. מאז הרצח הוא נמצא בסחרור של חוסר ודאות. "את רוב האינפורמציה אני מקבל מכלי התקשורת אף שמדובר בבן שלי ובאשתי".
אתה עדיין קורא לה אשתי.
"אנחנו עדיין נשואים. זה כבר בתהליכים ברבנות. אני רוצה לדעת מה קרה שם. נניח שהיא משוגעת, זה תמיד היה או שזה פתאום קרה? והעיקר, אני רוצה לדעת זה אם ליאם סבל. האם הוא קלט את אימא שלו מדממת באה אליו?"
מהפרקליטות נמסר: "מר הס מיוצג על ידי עו"ד מהסיוע המשפטי, שנמצא בקשר שוטף עם הפרקליטים המנהלים את התיק ומקבל מהם עדכונים. מר הס הוא עד בתיק, ויש מגבלות בנוגע למסירת מידע על חלק מפרטי החקירה והתיק".
ממשטרת ישראל נמסר: "מדובר בזירת רצח. החקירה הייתה בראשיתה ולכן לא ניתן היה לאסוף דברים מהבית".
עו"ד הדר עזרא-וייזל, המייצגת את הס מטעם הסיוע המשפטי: "המדינה חייבת להסתכל על נפגע עבירת המתה כאדם שאיבד את כל עולמו ולשתף אותו בהליך המשפטי. יחד עם עו"ד מורן בריק-מילר מהסיוע המשפטי, נמשיך לייצג אותו ולעמוד על זכויותיו".
