חומר החקירה שהגיע אתמול לכדי כתבי אישום מעיד על התחרות העזה והאמוציות בין חלק מהקמעונאים, כמו איל רביד מול רמי לוי ויוחננוף, שאותם כינה "מחבלים" בגלל מחירים מוזלים שהציעו לצרכן. כל זאת בניגוד לאמירה הרווחת, ששוק הסוּפֶּרים בארץ הוא ריכוזי ולא תחרותי.
רביד מויקטורי גם לחץ על ספקים, כמו שסטוביץ לדוגמה, "לרסן" את לוי בטענה כי הוא "הורס" לשסטוביץ את השוק, והמליץ לו "להשבית" את לוי. נראה שרמי לוי במחיריו הזולים מצליח להרגיז או "לאתגר" חלק מהמתחרים.
כתבי האישום נותנים לנו הצצה לפרקטיקה המלוכלכת שמתנהלת מאחורי הקלעים ושהנאשמים בחרו בה כדי להשפיע על התחרות, כמו המקרה בו רביד מודיע לנציג בית השיטה, שהגיש מחירון חדש ויקר יותר, שויקטורי לא תעלה מחירים עד שרמי לוי ויוחננוף יעלו גם. או המקרה שבו הוא מודיע לנציג של חברת ד"ר פישר, כי הרשת לא תעלה מחירים עד שהמתחרים יעלו. או במקביל, להגיע לסיכום בין יוחננוף, סופר ברקת ורביד, כי לא יערכו מבצעי הנחה.
המסקנה החשובה שעולה מכתבי האישום היא זו: בראש מעייניהם של הקמעונאים המעורבים לא עומדת טובת הצרכן, אלא רק הרווחיות של הרשתות ושל כיסם הפרטי - גם אם היא מושגת על חשבונו של הצרכן. לסכם ביניהם לכאורה על אי-עשיית מבצעים, לעודד לכאורה עליות מחירים, לומר לספק כי רמי לוי זול ואתם צריכים להשבית אותו על כך במקום להילחם נגד הספק על עצם העלאת המחיר - זה הכל חוץ מטובת הצרכן.
זאת למרות שבשנת 2024, שנה של מלחמה, רשמו הרשתות רווחי שיא ומדד הקמעונאות בבורסה בתל-אביב היה השני בדירוג הסקטורים שהעניקו את התשואה הגבוהה ביותר למשקיעים.
המשפט עוד לא החל, וכמובן חזקת החפות עומדת לצד הנאשמים. יש לקוות שיהיו להם טיעונים טובים כדי להסביר את מה שנראה על פניו פגיעה באמון הציבור, בכיסו ובתחרות שאמורה לשחק לטובתו.
