"הלוואי שיכולתי להגיד יותר, אבל בינתיים אני יכול לומר שדי ברור כי משהו לא בסדר עם פוטין. הוא תמיד היה רוצח, אבל הבעיה שלו עכשיו שונה ומשמעותית". את הציוץ הזה שלח מרקו רוביו, אז סנאטור ניצי מאוד בענייני רוסיה, יום לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022. השבוע ישב רוביו, עכשיו שר החוץ של דונלד טראמפ, מול שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב, ובפגישה שבשני הצדדים הגדירו כ"מדהימה", הוביל כניעה מלאה של ארה"ב ונכונות לתת לוולדימיר פוטין את אוקראינה.
בתמונה הקטנה זו דוגמה לאופורטוניזם שמאפיין את רוביו, אך בתמונה החשובה יותר, מדובר בתפנית שומטת לסת של 180 מעלות במדיניות החוץ האמריקאית, מאז מלחמת העולם השנייה.
1 צפייה בגלריה
(מימין: פוטין, זלנסקי וטראמפ. סגרו דיל על חשבון אוקראינה | צילום: אי־אף־פי, JIM WATSON)
כשטראמפ אמר במהלך הקמפיין כי הוא יסיים את המלחמה באוקראינה "תוך כמה ימים", זו נראתה כמו עוד אחת מההגזמות הרגילות שלו. אפילו רפובליקנים שמזמן ויתרו על דוקטרינת רייגן לטובת שמירה על הכיסא שלהם בעידן טראמפ, העריכו כי ארה"ב תנסה, לכל הפחות, לשמור על אוקראינה בצד שלה ושל המערב. חודש אחרי שנכנס לבית הלבן, ברור כי ארה"ב כבר לא ממש בצד של המערב ואירופה.
כבר במהלך הקמפיין האשים טראמפ את אוקראינה בכך שאינה מסיימת את המלחמה, אך כמומחה לגזלייטינג, הוא סיפק השבוע גרסה למציאות שקיימת רק במוחו. לא רק שהוא מאשים את אוקראינה במלחמה שאותה התחילה רוסיה בפלישה לא חוקית, אתמול הוא קרא לנשיא זלנסקי "דיקטטור שלא זכה בבחירות, והדבר היחיד שהוא היה טוב בו זה לנגן בג'ו ביידן כמו בכינור". בפוסט שפירסם באתר המדיה החברתית שלו, הוסיף טראמפ: “תחשבו על זה - קומיקאי בעל הצלחה צנועה, וולודימיר זלנסקי, הצליח לשכנע את ארה”ב להוציא 350 מיליארד דולר על מלחמה שלא ניתן לנצח בה, שמעולם לא הייתה צריכה להתחיל, אבל מלחמה שהוא, ללא ארה”ב ו’טראמפ’, לעולם לא יוכל לסיים. ארה”ב הוציאה 200 מיליארד דולר יותר מאירופה, והכסף של אירופה מובטח, בעוד שארה”ב לא תקבל דבר בחזרה. למה ג’ו ביידן המנומנם לא דרש השוואה, בהתחשב בכך שהמלחמה הזו הרבה יותר חשובה לאירופה מאשר לנו - לנו יש אוקיינוס גדול ויפה שמפריד בינינו”.
כרגע נראה שהברית האמריקאית-אירופית נמצאת בסכנה הקיומית הגדולה ביותר בהיסטוריה שלה, וזה כולל את נאט"ו. בקדנציה הראשונה שלו, טראמפ רק איים לעזוב את ברית ההגנה הצבאית, אך כפי שהוכח מתחילת הקדנציה השנייה שלו - הפעם אין לו מעצורים וגם אין סביבו מישהו שינסה לשכנע אותו. מקורבי טראמפ סבורים כי אלה צעדים הכרחיים ומחיר ההגנה האמריקאית על אירופה גבוה מדי, ויחסים טובים עם רוסיה יאפשרו לארה"ב להתמקד בסין.
ייתכן שזהו טיעון לגיטימי, אך זה לא מה שמניע את טראמפ, שפשוט מתגעגע לימי המלחמה הקרה, כשהעולם חולק בין ארה"ב וברית-המועצות. טראמפ אולי מציג את עצמו כבדלן המתנגד להתערבות אמריקאית בעימותים צבאיים בעולם, אבל הוא כן חושב שלארה"ב יש זכות לקחת לעצמה אזורים שמתאימים לה - מגרינלנד, דרך קנדה ועד לבניית מלון טראמפ בעזה - וגם שלפוטין יש זכות כזו.
טראמפ אמר בעבר שהמהלך של פוטין לכפות על אוקראינה ויתורים טריטוריאליים היה לא פחות מ"גאוני". בעיניו, פוטין ראוי לכבוד, לעומת מנהיגי בעלות ברית מסורתיות של ארה"ב כמו גרמניה, קנדה וצרפת, שלהם הוא בז בפומבי.
"זהו היפוך מביש של 80 שנה של מדיניות חוץ אמריקאית שנתנה תקווה לאנשים שנלחמו על החופש שלהם", אמר ל"הניו יורק טיימס" קורי שאקה, שהיה מיועצי הביטחון הלאומי לנשיא ג'ורג' בוש הבן, "אף נשיא אמריקאי משתי המפלגות מעולם לא היה מתנהל כך".
