העיתונאי, התסריטאי, הפובליציסט והסאטיריקן ב. מיכאל (מיכאל בריזון) הלך לעולמו אתמול והוא בן 77.
"זאת אבדה גדולה. ב. מיכאל היה בחמישייה הפותחת של ענקי הבידור. יצאנו קבוע 52 שנים. חוץ מאשתו אני האיש שהוא בילה איתו הכי הרבה זמן", ספד לו חברו ושותפו ליצירה לאורך השנים אפרים סידון בשיחה עם ynet. "כתבנו ב'פי האתון' וב'זו ארץ זו'. ב. מיכאל בא מבית דתי מאוד מתון בתל-אביב. הרבה מראשי גוש אמונים היו איתו בכיתה, והוא לא אהב אותם. למרות שהיה דתי בשנים האחרונות, הוא הלך בלי כיפה כדי שלא יזהו אותו כ'איש של משפחת פשע או משפחת ישע' כדבריו.
"כשהוא הגיע לירושלים ולמד משפטים, הוא קרא לעצמו ב. מיכאל כדי שאבא שלו, הימני בדעותיו, לא יזהה אותו בכתיבה שלו. אני חושב שהוא אחד האנשים שתרמו הכי הרבה לתרבות הישראלית, לסאטירה ולעיתונות. הוא היה איש מצחיק בצורה בלתי-רגילה תחת הכסות הרצינית שלו. עבורי ועבור הרבה אנשים זאת אבדה גדולה. הוא איש נאמן לעקרונות שלו, גם כשהם לא היו מקובלים על רוב הציבור הוא המשיך לכתוב. הטור האחרון שלו התפרסם ביום שלישי האחרון ואלו דברים שלא נעים לקרוא, אבל זה טור חזק וחריף כהרגלו".
"הכרתי את ב. מיכאל מהקבוצה הצעירה שמוטי קירשנבאום הביא לכתוב את 'ניקוי ראש'. הם היו אנשים מאוד מוכשרים. כמובן שב. מיכאל ואפרים סידון היו הבולטים", משתפת רבקה מיכאלי. "הוא היה חריף מאוד במערכונים שלו. המשכתי לעבוד איתו בתוכנית היחיד שלי 'שעות נוספות' וגם ב'יורדים על השבוע'. היה לו מטען תרבותי יהודי עצום שאותו קנה מהבית והומור מושחז, קפדן. הוא לא נידב בקלות את הדברים שכתב. הוא שקל וחשב למי לתת אותם. הוא ידע שהוא צריך לקבל תמורה עבורם, והיה חשוב לו לדעת איך כל מילה שהוא כתב מבוצעת".
טוביה צפיר שיתף בשיחה כי "המוות של ב. מיכאל הוא שוק בשבילי, כי תמיד התייחסתי אליו כילד למרות שמפרידות בינינו רק שנתיים. הוא היה מחבורת הכותבים הנועזת של 'ניקוי ראש' שהיו בה גם אפרים סידון, חנוך מרמרי וקובי ניב. הוא היה החריף ביותר, החד ביותר והבוטה ביותר. הוא זיהה את נקודות התורפה והעצים אותן. הוא ידע לעשות סאטירה עד הסוף. מי שהיה צריך לרסן אותו זה מוטי שהתחשב בכל מיני נסיבות... הוא בלי שום ספק הלך יד ביד עם מוטי לאורך כל הדרך עד מותו של מוטי, שהיה סוג של אב רוחני".גם קובי ניב שהיה חברם בחבורת זוארץ נפרד ממנו: "בשנת 71 אולי זה היה. הצעתי לעורך עיתון הסטודנטים הירושלמי אברהם גל לערוך מדור סאטירי בעיתון. אברהם הסכים וחיפשתי כותבים. את פרויקה (אפרים סידון) דומני שכבר הכרתי קודם לכן, ואז אברהם, שלמד כמובן משפטים, אמר לי, 'יש אצלנו מישהו, דתי, אבל בסדר'. וככה הכרתי את מיכאל בריזון, שהסכים לכתוב במדור תחת שם העט ב. מיכאל, כדי שהוריו הדוסים לא יידעו שיצא להם בן עוכר ישראל. והשם נשאר... אתמול בלילה, הוא מת. וכמו שכתב כבר המשורר נתן יונתן, גם אני חש שאלו הם 'הנעורים שבאו פתע אל סופם'".
מלבד עבודתו כתסריטאי מיכאל היה כותב טורים במשך 15 שנה עבור "ידיעות אחרונות" ובמשך שנים ארוכות גם עבור עיתון "הארץ", טורו האחרון התפרסם יומיים לפני שהלך לעולמו.
