כשהתקשרו וסיפרו לי שחטופים שחזרו בפעימה הראשונה מספרים שעומר ונקרט שר להם במנהרות חמאס, ברגעים הכי קשים, את "איזה יום היה לי סמואל", השיר של השמחות, לקח לי זמן לעכל את זה. איך השיר הכי בהיר, הכי של בוקר, שיר שהיה מככב במסיבות טראנס ורייבים עם עשרות רמיקסים שהושמעו תמיד עם הזריחה בשיא במסיבה - איך שיר כזה ירד עם עומר אל מחילות חמאס ושם הפיץ אור, כוח ותקווה שלא שיערתי שקיימים בו.
הקשבתי לשיר שוב ושוב והוא ריגש אותי באופן חדש, באופן שמעולם לא התרגשתי ממנו. הבנתי שבאופן שקשה להסביר אותו, השיר הזה בסיטואציה כזאת הוא שכבת הגנה כל כך חזקה ובלתי צפויה שאי-אפשר לחדור אותה. הבנתי שבהפוך על הפוך זה אחד הדברים החזקים ביותר שאפשר לעשות בשיא החשיכה.
אחר כך שמעתי שמשפחת ונקרט נאחזו בשיר מהצד שלהם, שהשיר היה כמו חוט שחיבר בין עומר למשפחה שלו. זה היה קשר של אופטימיות בלתי מתפשרת. בפעמים שבהן פגשתי את אמו של עומר, ניבה, באולפני טלוויזיה, הייתי מתנצל בפניה שאני הולך עכשיו לשיר שיר כל כך שמח כשהיא נמצאת במצב של חוסר ודאות עמוק. אבל היא - להפך, רק ביקשה לשמח, רק להרקיד, רק להיות אופטימיות. עוד ועוד. זו רוחו של עומר, היא אמרה, ואנחנו איתו.
הסיפור הזה הפך את "סמואל" ללהיט, גם בטיקטוק וברדיו, אבל גם בעשרות הופעות. הזיק האופטימי והעיקש שהפיץ עומר מן המנהרות שימח כל כך הרבה אנשים. היום כולם יודעים שהתשובה ל"איזה יום היה לי סמואל" היא - "איזה יום אתה שואל…" יום גדול, אחד הגדולים השנה, זה ברור. זה שעומר חזר, רזה, אבל בריא ושלם זה הקלוז׳ר המדהים של האנרגיה החיובית הזאת.
זה נותן כוח להאמין שכן, הטוב מביא טוב. זה משכנע ששיר הוא יותר משיר, בייחוד כשהוא פוגש את הלב הנכון. איזה יום היה לנו סמואל, איזו התרגשות זה לראות את עומר חוזר ואת כל החברים שלו שרים את השיר. הלב גואה אבל גם קרוע, ונמצא עם אלה שאבדו ביום הארור ועם אלה שעדיין נמצאים בעזה. הלוואי שנוכל לשיר גם להם בקרוב בדרך הביתה את "איזה יום היה לי סמואל".
איזו התרגשות זה לראות את עומר חוזר ואת כל החברים שלו שרים את "איזה יום היה לי סמואל". הלב גואה אבל גם קרוע, נמצא עם אלה שאבדו ביום הארור ועם אלה שעדיין נמצאים בעזה. הלוואי שנוכל לשיר גם להם בקרוב בדרך הביתה
