יש אוהדים שמכינים תפאורה מרגשת בשביל משפחת ביבס, ויש שלכאורה לועגים להירש גולדברג-פולין ז"ל, שידו נקטעה ונרצח בשבי חמאס. נכון שלפי הסרטונים שרצים ברשת מדובר רק בקומץ - ממש מעט אוהדי בית"ר ירושלים. ועדיין, זה אירוע צורם, שאי-אפשר לעבור עליו בשתיקה. נכון שזה גם רק "לכאורה", כי הם יוכלו לטעון שהם התכוונו למשהו אחר.
ברור שהרוב סולד מכך, ועדיין הכדורגל משמש כר פורה לפרובוקציות איומות. למה זה מגיע לנו, למה אנחנו צריכים להתעסק בהתנהגות הזאת אחרי משחק טוב, הוגן וספורטיבי? עד מתי ניתן לאותם אנשים להרוס את הענף? אסור לשתוק, חייבים להילחם בהם עד שיתביישו ללכת ברחוב. נכון שזה רק קומץ, אבל הנזק שהוא עושה עצום. הכדורגל הישראלי יוצא מגדרו כדי לעזור להקל במצב של המדינה, ובסוף כמה פרחחים קובעים את סדר היום. אסור לתת להם את הפרס הזה.
אם אפשר להגיע לזורקי האבוקות בסמי עופר, אפשר גם לעשות מאמצים ולאתר את האוהדים שביזו את זכרו של הירש. לבדוק איתם למה הם התכוונו כשסימנו את מה שסימנו עם הידיים - דווקא מול אוהדי הפועל ירושלים. תחשבו מה היה קורה אם אוהדי סלטיק היו עושים דבר כזה. המדינה הייתה גועשת, ראש הממשלה ושר החוץ היו מתערבים. אזרחים ערבים עוכבו בגלל פוסטים ברשתות, ולאנשים שמתנהגים בצורה בזויה אנחנו מחליקים את זה. מתוך חוסר רצון להתעמת עם אוהדי כדורגל. הרי על כל אוהד שעוצרים חייבים להגיד ש"זה לא כל הקהל" כדי לא לחטוף ביקורת ברשתות החברתיות. ברור שזה לא כל הקהל, ברור שזה קומץ. אוקיי, הכל בסדר עכשיו?
כל הכבוד לכדורגל הישראלי על המחוות היפות לחטופים ולנופלים, אבל אסור להעלים עין מהעשבים השוטים. כפי שכבר ראינו אצל מכבי חיפה, כשעוצמים עיניים מול אוהדים כאלה - בסוף הם גם מרשים לעצמם לזרוק אבוקות לדשא ולהרוס לקבוצה את העונה. איזה רעש תקשורתי היה פה כשזיו אריה אמר חצי משפט על לה פמיליה, ועכשיו אנחנו מנסים להשתיק אירוע חמור בהרבה. גם אם זה לא פלילי, אסור בשום פנים ואופן לקבל התנהגות כזאת. יש גבול.
