"מה יש לידכם?" אנחנו נתקלים בשאלה הזאת לעיתים תכופות, ובצדק. אנשים רוצים לדעת מה יש ליד הבית באאוסטה? מרכז קניות? אתר סקי? עיירת נופש? מסעדות טובות? איפה האקשן, מה בעצם עושים כל היום?
אנחנו עונים תמיד את אותה התשובה: "כלום".
ממזרח יש מקבץ קטן של חמישה בתים. ממערב נחל. מצפון הר ומדרום ואדי, שם נראה את הגשם, הקשת, השקיעה. אלה בגדול התוכניות למחר.
ומה עם אוכל?
העמק מלא בטרטוריות קטנות שמגישות אוכל ולדוסטני (שמקורו בוואל ד'אוסטה, עמק אאוסטה), אוכל איטלקי שהמיסו עליו נתח גדול של גבינת פונטינה, הגבינה הבשלה עם הריח העוקצני של המחוז. ניוקי ולדוסטני? ניוקי עם פונטינה. סטייק ולדוסטני, ניחשתם נכון, סטייק עם פונטינה. גם פניני, אנטיפסטי, ארוחת בוקר ופנה קוטה. להכל אפשר לדחוף גבינה מותכת ולעברת לניב המקומי.
מסעדות המחוז פתוחות בשעון הייחודי לאזור שהוא גם איטלקי וגם ללא תיירים. כלומר, לרוב הן סגורות באופן כמעט רנדומלי.
דניה, הבכורה, הגדירה זאת פעם יפה: אם ברוב העולם המערבי בתי העסק פתוחים למעט המקרים החריגים שבהם הם סגורים. כאן, על צלע הר, רוב העסקים סגורים למעט המקרים החריגים שבהם הם פתוחים.
לכן, הדבר הנבון לעשות בבית הקטן הרחוק מכל ציוויליזציה עם חוקים הגיוניים, הוא להצטייד באוכל זמין לנשנוש ולבישול. דווקא כאן ההיצע לא רע ותמיד כשאנחנו נוחתים, פורקים מזוודות, פותחים חלונות, ונושמים את האוויר הקריר והפריך, מתחיל הדיון הער - היכן נצייד את הבית. להלן האופציות:
המכולת של טיציאנה - היא בפירוש הכי קרובה, אם כי הדרך אליה היא על כביש צר ומפותל ללא מדרכה. טיציאנה לא מדברת מילה באנגלית אבל היא חברותית יחסית, ואחרי שלוש שנים שהשקענו בקשר היא התחילה לשלוף לנו לחמים סודיים מהמגירה. כולנו התמכרנו לפוקצ'ה הפריכה שמגיעה כל בוקר, מפיצה ריחות של שמן זית ומכילה בנועם מוצרלה טרייה ועגבנייה. שלוש דקות נסיעה ואנחנו אצלה, בחלל הקטן והחמוד, מעבירים חצי שעה בניסיון לבחור שימורים של אנשובי ומגזין אוכל איטלקי משבוע שעבר. המבחר הקטן והנוף הם קרקע מושלמת לבילוי משפחתי בטל שאין בו כל החלטה גדולה אמיתית שצריך לקבל.
קונאד - שני סניפים יש בסביבה לרשת האיטלקית המיוחדת הזאת, שמבוססת על סוג של קואופרטיב מקומי המקדם חקלאות וייצור איטלקיים. יש סניף קטן ושכונתי 25 דקות נסיעה מהבית. השני גדול, חדש, מגוון. מביא איתו פלאי טכנולוגיה כמו מכונת לסחיטת מיץ תפוזים בעמדת הפירות. כן, בעמק אאוסטה מדובר בפסגת הפודטק. אבל כמו כל סופר אחר, גם קונאד נמצא במרחק של כמעט חצי שעה מהבית, ולכן לא בדיוק מתאים להשלמות קטנות של יומיום. והסניף הרחוק יותר ענק, ומסחרר אותנו במבחר ולכן הופך לבילוי של חצי יום.
קרפור - לפני שקרפור הגיעו לארץ, הנסיעה לסניף המקומי, 45 דקות מהבית, הייתה אירוע חגיגי שכולם מבקשים לקחת בו חלק. דגים טריים ופירות ים מקבלים אותנו בכניסה, והסניף מסודר בהיגיון אירופי בריא שקל להתמצא בו גם בסיבוב ראשון. מבחר גדול, מחירים מעולים ומסביב אזור תעשייה עם חנויות מוזרות שדווקא למדנו לחבב. הקרבה לעיירה אאוסטה הופכת את הסניף לנוח כעצירה בדרך למדרחוב או בחזרה, ועם השנים גילינו שקפסולות הכביסה של מותג הבית של קרפור הן עם הריח הטוב ביותר בעולם. כבר קרה שחזרנו עם כמה חבילות במזוודה רק בגלל החשק להריח את הריח הזה של סבון מרסיי מהכביסה שלנו לעוד כמה שבועות.
גרוס צ'ידאק - מעטים הסופרמרקטים שיכולים להתחרות בגרוס צ'ידאק, היכל קניות האוכל העצום ביותר באזור, ומהגדולים שראינו בחיינו. אין בו מחלקת גבינות. יש בו מחלקת פרמזן. ומחלקת פקורינו, וקיר שלם רק לסוגים שונים של פונטינה וגבינות שמעולם לא ראינו. יש ארון שלם רק לסוגים שונים של עוגיות מקומיות או קמח ערמונים או חדר רק למבחר הג'נפי - אלכוהול מקומי מתובל בעשבים אלפינים. אנחנו די משוכנעים שהסופר מתחיל באזור הרכבל של פילה ונמשך עד מילאנו. לא בדקנו כי מעולם לא הצלחנו לכסות באמת את כולו. יש גם מחלקת כלי בית וטקסטיל והכל מקומי, איכותי באופן קיצוני, מרים לאיטליה ולעמק. הסופר הזה בקלות יכול למלא יומיים, אם היה מציע גם אזור לינה. בעצם, אולי הוא מציע, פשוט טרם הגענו לשם. אנחנו ניגשים אליו רק ביום האחרון לקראת הקנייה של דברים שניקח איתנו לישראל ומתנות. בלסמי איכותי למשל.
