הוא אי שם, מעלינו, כמו מבקש לנחם, בעדינות ממולל שבבי שלג. צובע את הבירה בנגיעות לבן. פעם זה היה סימן שמימי, אות לעיניים בוהקות. רק שאיכשהו, במציאות העכשווית, התרוממות הרוח נעדרת, הקרה שולטת, והמפלסות נדרשות כדי לאסוף לבבות שבורים מצידי הדרכים. אלוהים, תן לנו לחזור להתרגש משלג. עוד החורף הזה. / ליאור בן עמי