כבר בחצי השעה הראשונה מכסה 'יום אפס' את כל הקלישאות של סדרה בנטפליקס על פוליטיקה אמריקאית: פיגוע גדול, וולף בליצר מ-CNN, נשיאה שחורה, איש מוסד שכמובן יודע מי אשם, נבל הייטק עם כובע מצחייה שחור - כלומר נְבָלָה, כדי שלא תחשבו שזה אילון מאסק - ונאום מרגש של נשיא לשעבר מחוץ לתחנת סאבוויי אפופת עשן, שבו הוא מזכיר שכולנו אמריקאים.
אפשר היה להתעלם מכל זה - זאת לא הסדרה הראשונה שמבזבזת קאסט נדיר על קשקוש במשקל נוצה - אלמלא עמדו מאחוריה עיתונאים בכירים: נואה אופנהיים, לשעבר נשיא NBC ניוז, ומייקל שמידט, תחקירן זוכה פרס פוליצר של 'הניו יורק טיימס'. כשאנשים כאלה מבטיחים מבט מבפנים על אמריקה העכשווית תחת איום קיומי, את לא מצפה שהמסקנה הכי נחרצת תהיה "ביחד ננצח". בשביל זה לא היה צריך להזעיק את רוברט דה נירו.
השחקן הוותיק מגלם נשיא שפרש אחרי קדנציה אחת בשיא הפופולריות כי היו לו עניינים אישיים (אל תשאלו). מחליפתו, אישה שחורה כמובן, דווקא כן רוצה קדנציה שנייה, אבל כשמתרגשת קטסטרופה היא עדיין קוראת לאביר הלבן מהדור הישן לנהל את העסק. בימים אחרים זו אולי הייתה טלוויזיה מופרכת ומהנה, אבל בשבוע שבו הנשיא במציאות נכנע לרוסיה, קצת מגוחך שהנשיאה מהטלוויזיה מוכנה לצאת להתקפה ברוסיה.
למעשה, אופנהיים ושמידט יצרו סיפור שנראה בדיוק כמו הסיקור של התקשורת הממוסדת בארה"ב, שהם נמנים עם הצמרת שלה, את עלייתו של הימין האוטוריטרי: שני הצדדים אשמים. או כמו שאומרת אחת הדמויות: "חצי מהמדינה תקועה בחלום קדחתני של שקרים וקנוניות, והחצי השני צועק על כינויי גוף ומתלונן". אז מה אם החצי הראשון מסתער על הקפיטול והחצי השני סתם קצת נודניק: שניהם אשמים באותה המידה שהם לא נפגשים במרכז.
סביר להניח, שאופנהיים ושמידט יודעים שפנטזיית המרכז הקיצוני שלהם לא מחזיקה מים, אבל הם כן מצליחים להשיג דבר אחד חשוב: להראות שוב עד כמה גם התקשורת האמריקאית וגם הוליווד לגמרי - מוסדות ליברליים לכאורה - לא בנויות להתמודד עם הרגע הנוכחי. כי בינתיים, בזמן שלקח לסיים את הבינג', טראמפ מינה לעצמו רמטכ"ל וראש אף-בי-איי משלו, והאיש העשיר בעולם לקח עוד קצת אוכל מהפה של ילדים עניים.
