פרידריך מרץ עוד לא הספיק לעכל את הניצחון הברור שלו ומפלגתו (השמרנים) בבחירות שנערכו ביום ראשון והעניקו לו את תפקיד הקנצלר הבא. התקשורת והציבור הגרמני כבר התחילו לקשור לו כתרים. "האיש החשוב ביותר באירופה", תייג אותו דר שפיגל.
אבל לפני אירופה והעולם ואוקראינה, מחכות למרץ משימות מקומיות נחוצות פי כמה. הוא יצטרך להקים קואוליציה שלא תשקע במריבות פנימיות בין מפלגות — כמו בממשלה היוצאת שהתפרקה — ואז לאחד בין חלקי ארצו לטובת רפורמות מאוד נחוצות. התוצאות מגלות כי גרמניה מפולגת בין שמרנים לליברלים, צעירים וזקנים, ובעיקר שוב בין מערב למזרח, במעין היפוך היסטורי (ראה מפה): הימין הלאומני של "אלטרנטיבה לגרמניה" במקום הראשון במזרח, ואילו המערב נאמן לשמרנים.
גרמנים רבים בחרו במרץ כי האמינו שיצליח להציל את המדינה מהמיתון שאליו היא דוהרת. למרץ יש קרדיט בנושא ברמה הפוליטית: תפקידו העיקרי בפרלמנט היה קביעת מדיניות פיננסית תחת אנגלה מרקל, שאיתה ניהל מערכת יחסים מורכבת עד שפרש ב-2009, בין היתר כי לא התקדם תחתיה לתפקידים בכירים. אבל רבים בציבור הגרמני מעריכים אותו דווקא על כך שצבר הון רב במשך העשור שלו מחוץ לפוליטיקה (הוא חזר ב-2018), כעורך דין תאגידי וכחבר במועצות מנהלים של חברות רבות. כמו במקרה הכל כך שונה של טראמפ, מסתבר שהבוחרים מעריכים תדמית מצליחן בשוק הפרטי. מרץ החל לפעול מיד עם היוודע התוצאות למשימתו הראשונה: להגמיש את חוק התקציב אפס שמקשה על ניהול תקציב. כיוון שהממשלה זקוקה לשם כך לרוב של שני שלישים בפרלמנט, וכיוון שאלטרנטיבה לגרמניה שהכפילה את כוחה תחזיק יחד עם מפלגות השמאל ביותר משליש מהמושבים ותתנגד לרעיון — בעיקר אם יסייע לחימוש אוקראינה — מרץ מנסה להעביר את החוק כבר בפרלמנט הנוכחי. למרות שהבטיח להנהיג מדיניות הגירה קשוחה, מרץ התחייב גם אתמול כי לא ישתף פעולה עם "אלטרנטיבה" בשום נושא.
לאחר שראש הממשלה נתניהו התקשר לברך אותו, הבהיר מרץ שוב כי יזמין אותו לביקור למרות צו המעצר שהוצא נגדו על ידי בית הדין בהאג. "זה אבסורד שראש ממשלת ישראל לא יכול לבקר בגרמניה", אמר. מבית הדין בהאג נמסר כי מרץ מחויב חוקית לאכוף את החלטותיו, וכי אין לו זכות להחליט עצמאית בנושא.
