אלון סנדלר, מהמוכשרים שבשחקני הדור הצעיר של התיאטרון הקאמרי, חיכה הרבה זמן לתפקיד הראשי במחזמר זוכה הטוני "היי אוון הנסן", שעלה לאחרונה. אחרי הכנות של חודשים ארוכים וציפיות גדולות אילצה אותו דלקת חריפה במיתרי הקול לוותר על ההצגות הראשונות יום לפני העלייה לבמה. לתפקיד הראשי הוזנק מחליפו, רפאל עבאס. כשההצגות חזרו אחרי הפסקה של שבועות אחדים, סנדלר שוב נאלץ להמתין: הדלקת לא חלפה. "היו לי חום וצמרמורות, כל הגוף כאב, והתברר שיש לי שטף דם על אחד ממיתרי הקול", הוא מספר. "בינתיים המצב משתפר. קבעו לי צילום כדי לבדוק שהכל תקין. חמסה-חמסה, בקרוב נחזור לבמה".
איך הרגשת כשנאלצת לוותר על ההצגות הראשונות?
"זה היה שיברון לב. אין הגדרה מדויקת מזו. היה לי מאוד קשה. ראיתי את ההצגה עם רפאל עבאס המוכשר, התרגשתי מההצגה הנהדרת, אבל הרגשתי פספוס. זה היה מטלטל, אבל אנשים עודדו אותי. קודם כל, בת הזוג שלי. קיבלתי המון חום ואהבה גם מהתיאטרון. אמרו לי, 'העיקר שתחלים. יש עוד הרבה הצגות, ומי שירצה לראות אותך, יראה'".
"היי אוון הנסן" עוסק בתלמיד תיכון שסובל מנידוי חברתי. לאחר התאבדות של נער מהכיתה חושבים ההורים השכולים שהוא היה חבר של בנם, ומנסים דרכו להכיר את עולמו של הבן. מכאן העניינים מסתבכים. את המחזמר כתבו בנג' פאסק וג'סטין פול האמריקאים; עמית אפטה ביים; דניאל אפרת תירגם.
זה תפקיד חיים, לא?
סנדלר: "'תפקיד חיים' זה הגדרה בעייתית. אני כולה בן 31, אז אם זה יהיה תפקיד חיי, המצב שלי לא משהו. אבל זה בהחלט תפקיד שמגיע לשחקן לעיתים מאוד רחוקות, אם בכלל. פעם בהרבה זמן מגיע תפקיד שממש תופס אותך בבטן".
מה תפס אותך בבטן?
"העובדה שהנער הזה לא מרגיש שייך, ושאם הוא ייעלם מחר, אף אחד לא ירגיש את זה. אלה תחושות שאני יכול להזדהות איתן. אני לא חושב שלא ירגישו בחסרוני אם איעלם, אבל חוסר שייכות ובדידות הרגשתי לא פעם. כולנו הרבה יותר בודדים ממה שאנחנו חושבים"
