ממשל טראמפ מפעיל לחץ על לבנון לנקוט שורה של צעדים, שהמילה דרמטיים קצת קטנה עליהם. אתמול, יום חמישי, פירסם עיתון המקורב לחיזבאללה את המידע שלהלן: ארה"ב לוחצת על הנשיא ג'וזף עאון ועל ראש הממשלה נוואף סלאם לבצע, בין השאר, את הצעדים שלהלן: ראשית, לנתק את היחסים עם איראן, לסגור את השגרירות שלה בביירות ולמנוע כניסת איראנים ללבנון. שנית, להטיל מצור כלכלי על חיזבאללה. שלישית, לחסל את מחנות הפליטים בלבנון ולאזרח את צאצאי הפלסטינים תוך כדי שילובם במדינה. בתמורה לכל אלה אמורה לבנון לזכות בסיוע כלכלי נדיב. את הדברים פירסם איברהים אל-אמין, עורך העיתון אל-אח'באר.
עד כמה אפשר להתייחס לפרסום הזה ברצינות? עד כמה הוא אמין? בדקתי עם ממרי, המכון לחקר התקשורת במזרח התיכון. זה רציני ואמין, ענו לי שם, עוד לפני שהם עצמם פירסמו את הידיעה. לדיווח הזה אפשר להוסיף את אמירתו השבוע של הנשיא עאון לבכירים איראנים כי "עייפנו ממלחמות של אחרים על אדמתנו". קורטוב נוסף של אמינות מגיע מידיעות שפורסמו לאחרונה על הכוונה של הממשל האמריקאי להרחיב את הסכמי אברהם, מי היה מאמין, גם לסוריה וללבנון, וכן הפרסום כי כלי התקשורת בסוריה הונחו שלא להשתמש יותר במושג "האויב הציוני" אלא לקרוא לישראל בשמה.
1 צפייה בגלריה
(ג'וזף עאון בפגישה עם בכיר איראני בביירות, השבוע. "עייפנו ממלחמות של אחרים על אדמתנו" | צילום: אי-אף-פי)
לצד רעיונות שאין להם שום סיכוי, כמו הטרנספר, ממשל טראמפ פועל במקביל כדי לשנות את פני המזרח התיכון, ביוזמות מעשיות קצת יותר. זה לא פותר את הסכנה האיראנית וגם לא מחסל את סרטן האחים המוסלמים. אבל ככל שהדברים הללו נכונים, וצריך לקוות שהם נכונים, אלה צעדים שאם רק יצלחו - ישנו את פני המזרח התיכון. ההמשך יגיע.
אם כ"ץ רוצה להיעצר
במסגרת המאבק בטרור בצפון השומרון, פונו בשבועות האחרונים 40 אלף פלסטינים מבתיהם. כאשר מדובר באזור שיש בו פעילות צבאית, הפרוטוקול הנוסף הראשון לאמנות ז'נבה משנת 1949, קובע בסעיף 58 כהאי לישנא: "צדדים לסכסוך יפעלו להוציא את האוכלוסייה האזרחית, אזרחים יחידים ואובייקטים אזרחיים שבשליטתם מקרבתן של מטרות צבאיות". עד כאן פועלת ישראל בהתאם לדין, בדיוק כפי שהפינוי הזמני של האוכלוסייה ברצועה התבצע לפי דין, ודברי בוגי יעלון על "טיהור אתני", היו הבל הבלים.
בשומרון המצב שונה. שר הביטחון הורה למנוע חזרה לבתיהם של 40 אלף הפליטים בשנה הקרובה. הפעילות נגד הטרור ראויה לכל ברכה. אבל נדמה שפעם אחרי פעם מתעקשת הצמרת הישראלית להכניס גול עצמי. הוראה כזו של השר עלולה לסבך את ישראל בטענות על טרנספר.
רימא חסאן, חברת הפרלמנט האירופי, שכניסתה לישראל סורבה השבוע, ובצדק סורבה, כבר עושה מטעמים מהצהרת כ"ץ. למה, לעזאזל, מתעקשת הצמרת הפוליטית לספק הצהרות שהן חומר תעמולה לשונאי ישראל ולתביעות בהאג? טראמפ בוודאי לא יגנה. אז מה. כל העולם הוא טראמפ?
מדובר באותו כ"ץ שהורה לצה"ל להקים "מינהלת הגירה מרצון". זה נשמע שם יפה ותקין, "הגירה מרצון". אבל הדין הבינלאומי, שמחפש את ישראל, לא יעשה הנחות. שאלתי את דובר צה"ל האם הוקמה מינהלת, או ננקטו צעדים בכיוון. תשובה עדיין לא הגיעה.
צריך לקוות שמישהו בכיר מאוד בצה"ל יסביר לשר שאם הוא רוצה לסבך את עצמו ולקבל צו מעצר בינלאומי - זכותו - למרות שפגיעה בו היא גם פגיעה בישראל - אבל אין לו שום סמכות לסבך את קציני צה"ל. כאשר מצרפים את שתי ההוראות של כ"ץ, על השומרון ועל עזה, המסקנה היא ששר הביטחון מסרב להבין שישראל מתמודדת בשתי חזיתות. צבאית ומדינית. והוא כבר אמור לדעת שהגול העצמי בחזית המדינית פוגע, מאוד פוגע, גם בחזית הצבאית.
אנושיות, לא חוקיות
בפברואר 2024 חתם נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, על מזכר (NSM-20) שמחייב את הממשל להציג דוחות לקונגרס על שימוש בנשק אמריקאי. המזכר פורסם בעקבות ביקורת על ישראל, גם מצד חברי קונגרס, על שימוש בנשק תוך הפרת הדין הבינלאומי. באפריל 2024 הפכה הביקורת למכתב של 40 חברי קונגרס, שדרשו מהממשל לעצור את משלוחי הנשק לישראל. בחודש מאי הוגש הדוח הראשון לקונגרס, על פי הוראות מזכר 20, שהביע חשש שישראל מפירה את הדין הבינלאומי. אחת התוצאות הייתה עיכובים בשליחת נשק חיוני מאוד לישראל.
השבוע חלה תפנית, כאשר דונלד טראמפ ביטל את המזכר. הביטול מצטרף לצו נשיאותי, מ-6 בפברואר, שמטיל סנקציות על בית המשפט הבינלאומי הפלילי בהאג, משום ש"עסק בפעולות בלתי לגיטימיות ובלתי מבוססות נגד אמריקה ונגד בעלת בריתה הקרובה ישראל". מדויק.
וינסטון צ'רצ'יל היטיב להגדיר את הבעיה עם הדין הבינלאומי: "לא יהיה זה נכון או רציונלי שהצד התוקף ישיג יתרון אחד על ידי הפרת כל החוקים, ויתרון נוסף על ידי הסתתרות מאחורי חוקיו של הצד המותקף. האנושיות, ולא החוקיות, היא שחייבת להיות נר לרגלנו". צ'רצ'יל דיבר על הנאצים. היום אלה ארגוני הג'יהאד. כך שטראמפ אולי לא יודע, אבל צ'רצ'יל כבר העניק אישור לצעד שלו.
מוותרים על 34 מיליארד
ארגון יהודי בשם "צדק ליהודי ארצות ערב" (JJAC) פירסם השבוע את הדוח השני שלו. בדצמבר פורסם הדוח הראשון, וגם ראשון מסוגו, על הגירוש והחרמת הרכוש של יהודי סוריה. בערכים של היום, מדובר ברכוש בשווי של 10.7 מיליארד דולר. השבוע פורסם הדוח השני בסדרה, על יהודי עיראק. מדובר בקהילה גדולה, משגשגת, שרבים מבניה השתלבו בצמרת הכלכלה העיראקית. שר האוצר, שהקים את התשתית למודרניזציה של הכלכלה העיראקית, היה היהודי ששון חזקאל.
אבל גם לשם הגיעה ההסתה, והשילוב בין המופתי, חאג' אמין אל-חוסייני, שברח מפלשתינה לבגדד, לבין השגריר הגרמני בעיראק, ד"ר פריץ גרובה, הוביל לפוגרום של 1941, הפרהוד, שבו נשחטו, לפי ההערכות הנמוכות, כ-200 יהודים. זו הייתה תחילת הסוף של קהילת יהודי עיראק. התנכלויות, אפליה וחקיקה מיוחדת, ששללה את זכויותיהם ואיפשרה את החרמת רכושם, גרמו לעזיבה ההמונית לישראל. אחד האירועים המכוננים היה הוצאתו להורג של אחד מעשירי עיראק, היהודי שפיק עדס, בשנת 1948, בעוון מכירת עודפי ציוד בריטי ממלחמת העולם השנייה ליישוב היהודי בארץ. תוך זמן קצר עזבו כ-135 אלף יהודים. הם נאלצו לחתום על ויתור מלא על רכושם. הדוח החדש והמפורט מעריך את רכושם באותם ימים ב-657 מיליון דולר, ובערכים של הימים הללו - כ-34 מיליארד דולר.
מדובר בעוד פרק בסאגה של הנכבה היהודית. יותר יהודים עברו נכבה, והרכוש שנגזל מהם עולה בערכו על הרכוש הערבי שהושאר בישראל. מאז ועד היום, צאצאי הפליטים מונצחים כקורבנות. במקום שיקום הם דורשים שיבה ומחפשים נקמה. הרי זו הייתה ונותרה ההצדקה לכל טרור פלסטיני בכלל, ולטבח 7 באוקטובר בפרט.
יהודי עיראק הגיעו לישראל. שנים בודדות הם חיו במעברות. הם לא מחפשים לא שיבה ולא נקמה. כך גם עשרות מיליונים בעולם שעברו במאה שעברה עקירה וגירוש. כשהעולם האקדמי, העולם הפוליטי והשיח הציבורי, בעולם ובישראל, יכירו בעובדות הבסיסיות הללו - גם לפלסטינים יהיה יותר טוב. וגם לישראלים.
