מאות אלפי אזרחים יצאו למאבק על חוסנה של מדינת ישראל עם דגל, בלון כתום ובובה של באטמן. הם יצאו לרחוב, לכיכר, לגשר, לכביש הראשי, לשבילי העפר, ועמדו דוממים בשמש כי לא היו יכולים לעשות שום דבר אחר. ברגע השביר הזה הושטו אין-ספור ידיים וניסו להחזיק משהו גדול מהן.
המסלול של מסע ההלוויה היה רק המלצה. גם ברמת הגולן, בירושלים או בערבה עמדו אלפים. נדמה שהם לא מלווים רק את משפחת ביבס, אלא מלווים את כולנו אל תוך ההכרה הבלתי נסבלת: זה קרה. זה קרה באמת. זה עדיין קורה.
מדינה עומדת דום על אם הדרך. לפעמים מישהו צעק “סליחה”, לפעמים שרו בשקט “התקווה” או מילמלו “שיר למעלות”. כל הזמן ברקע מישהי בוכה. סבתא עם פרח כתום, נערה שמחבקת נער, אמא שמנסה להרגיע תינוק. בפינה עומד גבר שותק, חסון. מחבק ילדה קטנה. “הדבר הכי טבעי והכי מתבקש זה להיות פה”, הוא אומר. שאלתי את ענהאל בת ה-7 למה היא כאן. היא לא ידעה. “ואולי טוב שכך”, הוא אומר בשקט. אחרי כמה דקות שיחה מתברר שהוא איש קבע בעברו. ימי מילואים רבים מאחוריו. “זאת האחריות שלנו. להחזיר את כולם הביתה ולנצח. זו האחריות שלנו גם להיות פה. במלחמה עשיתי דברים מאד חשובים כמילואימניק, אבל בכל מיני אופנים זה מרחיק מהאסון. העשיה הבלתי פוסקת לא מאפשרת להבין את גודל התהום. היינו חייבים להיות ממוקדים בעשיה”. אשתו, תהל, מוסיפה: “היום הזה מחזיר אותנו ל-7 באוקטובר ואני מקווה שזו קריאת השכמה שנתאפס על החיים שלנו. לצערנו היו במלחמה עוד משפחות שנרצחו בשלמותן, אבל לא הצלחנו לעכל את זה בתוך קצב האירועים. משפחת ביבס הייתה בשבי, כל אמא ראתה איך שירי עטפה את הילדים. ולכן הם העניקו לנו תקווה. למדנו לאהוב אותם. זה התנפץ לנו בידיים”.
איך נראית אהבה? כמו אדם מבוגר מחופש לבאטמן, עומד עצוב עם בלון כתום. יש באטמן בשער הנגב ובאטמן בעד הלום וכמה באטמנים שהופיעו בצו 8 בתל-אביב. באטמן הוא גיבור-על אנושי מאוד. אין לו כוחות-על. יש לו תושייה, גאונות, יכולת המצאה ובלשות, ובעיקר - כוח רצון. ישראל אוהבת לחשוב על עצמה ככזו. אבל בסוף, אולי, זו רק תחפושת. הבאטמנים, כמו גם מחלקי הזרים, מנסים לספר סיפור. סיפור של אהבה. סיפור של מערכות יחסים. סיפור אלטרנטיבי לייאוש. הם מנסים להזכיר לישראל מה היא רוצה להיות, מה היא יכולה.
(הטור המלא - מחר ב"המוסף לשבת")
איך נראית אהבה? כמו אדם מבוגר מחופש לבאטמן, עומד עצוב עם בלון כתום. יש באטמן בשער הנגב ובאטמן בעד הלום וכמה באטמנים שהופיעו בצו 8 בתל-אביב
